נועה רצתה להיות לוחמת. לשם כך אפילו ניסתה והצליחה להקטין את הבעיה שיש לה בברך.

נועה, שחקנית כדורסל נשים, שיחקה כדורסל מגיל חמש. היא הגיעה לנבחרת כנערה ומשם התקדמה. למרות הכישרון שהפגינה, היא לא רצתה לוותר על חוויית השירות הצבאי שכל כך חיכתה לו. היא חלמה על קריירה צבאית מפוארת.

הפרופיל הרפואי שקיבלה לא אפשר לה להגיע לתפקיד קרבי של ממש. נועה ניסתה להתנחם בכך שהגיעה ללוחמה אלקטרונית בחיל האוויר ולמעשה קיבלה תפקיד בעל הילה קרבית: לשרת בסוללת כיפת ברזל, שמיירטת את הטילים הנשלחים לישראל.

צילום: אפי שריר

מצד אחד, מדובר בתפקיד שנחשב לחשוב ומוערך. מצד שני, מהר מאוד נועה הבינה שלמרות שהיא נמצאת במקום יוקרתי, במציאות, לדבריה, זה רק נראה ככה. "אני בסך הכל שומרת על המתקן", היא אמרה באכזבה. "בין זה לבין להיות קרבית אמיתית המרחק הוא רב".

נועה ביקשה לעזוב את המסלול אך מפקדיה לא הקשיבו לה ולא נעתרו לבקשה. כשהגיעה אליי סיפרה שהיא חשה שמפקדיה מגלים אטימות כלפיה. ההתנגדות שעוררה גרמה לה לחוש בודדה, מתוסכלת וחסרת חיים.

המסלול המשיך והיא נשארה, ובהמשך, כשהגיעה אליי לשיחה, אמרה ש"הכל גולש מהצבא לאזרחות, ואני מרגישה רע גם בצבא וגם בבית". בשלב מסוים במפגש אפילו סיפרה בכאב שחשבה גם להתאבד, אבל החליטה שזה לא שווה את זה. "הבנתי שאני חייבת ללמוד להתמודד".

השירות בסוללה נמשך, מערכת היחסים עם המפקדים התקלקלה והכאב הפיזי של נועה גבר. התרשמתי שהיא נמצאת ברגרסיה רפואית ונפשית.

מבחינה אישיותית היא בעלת אישיות חזקה, ולמרות שראתה את הפנטזיה מתנפצת, החליטה לא לוותר. אבל הגוף שלה דיבר אחרת. נועה התקשתה לנשום כי טענה שאין לה אוויר, וגם החלה לסבול מהתקפי חרדה והתעלפויות ברכבת בדרך ליחידה וממנה.

נועה ביקשה עזרה, כדי שתוכל להרגיע את גופה ונפשה שחשו סבל במשמרות הצפופות. בשיחות שנערכו בינינו בהמשך הבנו שהאכזבה שחשה בצבא, כשציפתה לקריירה צבאית קרבית אך נשלחה לתפקיד שלא דיבר אליה, הייתה עבורה קשה לעיכול.

כספורטאית היא הייתה למודת קרבות ואף פעם לא ויתרה, אבל כאן הרגישה שהמשבר גדול עליה ושהצבא חזק ממנה. 

נועה העלתה בדעתה לעזוב כליל את הצבא אך לבסוף קיבלה החלטה אמיצה: להישאר ולהתמודד עם התפקיד שקיבלה.

את ההתכנסות ואת הסגירות אל מול האנשים ששירתו איתה היא החליפה לאט לאט בנכונות להיפתח וליצור קשרים חברתיים. באחת היציאות הכירה חייל מהצוות שלה ועימו התפתח קשר זוגי. הקשר הזה העניק לה תמיכה וביטחון והיא הרגישה טוב יותר.

ברגע שנועה החליטה שהאירוע אינו האכזבה שנוצרה אלא הרגשתה הרעה, היה לה הרבה מה לעשות, בניגוד לידיה הכבולות במקרה הראשון.

גם כשהכל נראה גרוע ורע והציפייה הגדולה מתנפצת, אל תוותרו לעצמכם. אמנם רציתם ושאפתם להגיע למקום מסוים והגעתם למשהו אחר, אבל ניתן לשנות את תפיסת האירוע הקוגנטיבית משלילית לחיובית. מכאן הדרך להתמודדות כבר מהירה יותר.

זהו מודל אפר"ת (אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), המתאר שינוי תפיסתי: האירוע מתרחש, אנחנו מפרשים  אותו, והוא משפיע על הרגש, ואז גם על התגובה.

אם נשנה סכמה קוגנטיבית שבאה לידי ביטוי בפרשנות ובתפיסת האירוע, נצליח להשפיע על הרגש ועל התגובה ההתנהגותית שלנו.

מודל אפר"ת הוא כלי חשוב במצבי משבר. ניתן ללמוד אותו בשיחות טיפוליות על פי גישת הפסיכולוגיה ההתנהגותית.

מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל. 052-3388957