לירון גור-שטייגמן (37) נתפסה לא מוכנה כשהפכה לראשונה לאמא ב-2010.

לירון גור-שטייגמן

היא כבר עסקה באימון אישי כשילדה את בתה הגדולה רומי: "פתאום הבנתי שהחיים שלי השתנו ממש וכאילו לא היה בסדר להגיד שקשה לי. ניר בעלי חזר לעבודה די מהר ונשארתי לבד עם ילדה צורחת ובלי הוראות הפעלה. היה מאד מאתגר. התחלתי לכתוב בפייסבוק על האימהות ואנשים התחילו לעקוב. כשנולד עומר, הבנתי שאם לא אמצא זמן לאגד מה אני צריכה לעשות פשוט אלך לאיבוד. יצרתי לוח מגנטי ומחיק שנקרא "השעה ה25" וחשבתי מה לכתוב על המגנטים וככה פתאום 'זמן אמא' ו'זמן אבא'. ככה נולדה השפה". 

תסבירי מה בעצם המהפכה ב"זמן אמא" ומה זה אומר?

"פנו אלי הרבה אימהות עם כל מיני בעיות והבנתי שמה שמאחד את כולן זה שהאימהות שינתה את סדרי העדיפויות. נולד ילד ופתאום אנחנו אחרונות בסדרי העדיפויות. כשהתחלתי לכתוב על זה היה הד מאד גדול אז פתחתי קבוצה שהיום יש בה כשמונת אלפים נשים והיא גדלה בקצב מהיר. המהות שלה היא ללמד אימהות לדאוג לעצמן. זו קבוצה בלי פוסטים על ילדים. קבוצה של אימהות בלי 'לילד שלי יש חום' למה? כי זו קבוצה עלינו האימהות ולא על הילדים. כשאנחנו דואגות לעצמנו הילדים יקבלו אמא סבלנית, נעימה ומכילה. לכן הקבוצה מלאה פוסטים עם תמונות של רגליים למעלה, קפה, קוראות ספר, נשים שהביאו בייביסיטר, יושבות בספה בנחת ועוד". 

לירון גור-שטייגמן מרצה

זה אפשרי בכלל לאימהות לשריין זמן לעצמן?

"לבן שלי יש אפילפסיה חמורה. היינו מאושפזים חודש כשמתוכם שמונה ימים בטיפול נמרץ. זה היה סביב יום האישה וכל ערב היתה לי הרצאה. היינו עושים משמרות, אני בבוקר וניר בלילה. הייתי מתקלחת והולכת להרצות. קשה בטירוף. מצד שני כל יום למשך שעתיים הייתי בן אדם, פגשתי אנשים, התלבשתי, התאפרתי והרגשתי נורמלית. אנחנו שוכחות, לא אוכלות, לא שותות, צועקות על הילדים ואז הולכות לישון עם רגשות אשם. ראיתי בטיפול נמרץ אימהות נובלות. אמרתי לעצמי שאני חייבת לדאוג לעצמי, הלכתי להתקלח ואכלתי גם בלי להיות רעבה כי יש לי עוד ילדה וכי כשעומר יקום אני רוצה שיראה אמא שטוב לה. אני עובדת מאד קשה בעצמי כדי לישם, ואני לא אגיד שתמיד אני מצליחה אבל אני דואגת לעצמי, לפחות פעמיים בשבוע לעצור לקפה, לפעמים שנ"צ". 

טיפול נמרץ זו סיטואציה מאד קשה וקשה מאד לאמא לדאוג אז גם לעצמה..

"אחד החלומות שלי זה לעשות ניידת של 'זמן אמא' בטיפול נמרץ שנבוא לחבק שם אימהות, לדאוג להן ולהביא להם מברשות שיניים. להגיד להן שזה בסדר ללכת להתקלח". 

משפחת גור-שטייגמן

יש לחץ חברתי אדיר שהילדים יהיו במקום הראשון. איך מתמודדות איתו?

"החברה משדרת לנו ש'קודם הילדים' וזה הקושי הגדול, שהחברה כל כך שיפוטית. זה אחד האתגרים הכי גדולים השיפוטיות. פתאום לכולם יש הערות בסביבה, בעבודה ולחמותך. יש לי הדרכה שלמה שבניתי לשחרור רגשות אשם וזה בייבי סטפס. אמא שלא יוצאת מהבית ולא מפרגנת לעצמה לא פתאום תצא ותעשה משהו ענק, אבל נתחיל בזה שתישן טוב בלילה, תצא לחצי שעה בלי הילדים. בקבוצה כותבות נשים שעוברות את זה בעצמם וזה נותן תחושה של הצלחה. עושה מוטיבציה. אני רוצה לספר לכל אמא שזה בסדר לדאוג לעצמה- אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו".

יש הרבה ביקוש?

"אני מכשירה עוד מאמנות כי אני פותחת קורס חדש ויש כל כך הרבה ביקוש שאני לא מצליחה להגיע לכל מה שאני רוצה. החלום הוא שכל אמא תכיר את 'זמן אמא'. יש לי מועדון זמן אמא ב'בית עם מזל' ברחוב רוטשילד בכפר סבא, פעם בחודש ואני נוסעת להרצאות בכל הארץ, גם בחברות הייטק". 

יש לך מסר לאימהות שוקעות?

"זה לא פשוט, החיים לא ורודים, הבן שלי מפרכס כמה פעמים ביום ועדיין אני מצליחה לדאוג לעצמי אז אימהות בלי ילדים חולים בטח ובטח. חבל להיות במקום נמוך. תדאגו לעצמיכן, זה בסדר. תהיו שלמות עם הדרך שלכן כי אם אתן שלמות אז אתן יודעות להעביר את זה גם לסביבה".