את חודש אוקטובר מציינים ברחבי העולם כחודש המאבק באלימות בתוך המשפחה והוא מצויין בעזרת הצבע הסגול.

ענת שולמן. צילום: מיכל בנדק

כיוון שהמודעות אליו בישראל נמוכה, לקחה על עצמה ענת שולמן (43) תושבת השכונה הירוקה לעלות מודעות אליו ולתופעה של אלימות פסיכולוגית בין בני זוג. בבלוג שלה "עולמה של שושנה" ובעמוד הפייסבוק שלה תחת הכותרת "נולדתי לחופש", היא עוסקת בנושאים של אלימות שאינה פיזית וחותרת לשינוי הגישה המערכתית כלפי התופעה.

ענת שולמן. צילום: מיכל בנדק

"בחודש אוקטובר מדובר על העלאת המודעות לאלימות במשפחה, חיבור בין אנשים שהנושא קרוב לליבם וחשוב להם, מזכירים את אלו שנרצחו כתוצאה מאלימות במשפחה וחוגגים את השורדים. החיבור האישי שלי לחודש הזה הוא שחייתי את המצב הזה. גם זה שהתגרשתי, לא אומר שנפטרתי מהבעיה ואני עדיין חיה את זה כל יום גם אם זה לא בתוך ביתי. המדינה לא רואה באלימות ממנה אני סובלת עבירה פלילית ולכן יש מעט כלים להתמודדות עם התופעה. אני מנסה להעלות למודעות את נושא האלימות הפסיכולוגית שלא רואים סימנים חיצוניים אבל היא כואבת לא פחות". 

איזה שינוי היית רוצה לראות?

"צריך לטפל בבעיה. אם מונעים אלימות כזו היא לא מתפרצת לאלימות פיזית. טיפול שורשי בבעיה יכול גם להביא לחסכון כספי, למנוע הוצאה על מעונות לנשים מוכות. במדינות אחרות החוק הותאם. אלימות פסיכולוגית זה מושג יחסית חדש וצרפת וספרד מובילות היום בחקיקה בנושא. בישראל למשל, יש אזכור של אלימות נפשית בחוק אבל זה לא מוגדר כעבירה פלילית. אם היום אני מרימה טלפון למשטרה ואומרת שהבן זוג שלי מונע ממני לצאת להפגש עם אנשים או נוקט בהתנהגות שהיא מאיימת, השוטר יגיד שזו לא עבירה פלילית. הוא יגיד 'תפנו לטיפול זוגי' אבל זה לא יעיל ככלי. זה כמו להגיד למישהי שסובלת ממכות 'תפני לטיפול זוגי'. צריך להתייחס לזה גם אם האלימות אינה פיזית". 

צילום: מיכל בנדק

נחשפת בהדרגה כשבהתחלה כתבת בעילום שם. מדוע ההחלטה להחשף עכשיו?

"לאט לאט עשיתי את זה, לא ברגע אחד כי אני בעצמי קיבלתי חינוך מופנם וזה לא היה טבעי לי. אבל ראיתי שאין מה להסתיר, אני לא חטאתי ולהפך ואם אני רוצה לעזור לנשים נוספות זה חלק מהמחיר. אי אפשר להמנע ואי אפשר להסתיר, הסתרתי מספיק שנים שאני סובלת. כיוון שנחשפתי פתאום יותר אנשים מודעים לתופעה ומודעים להתנהגויות שמקטיות את בן הזוג. כבר גרמתי לשינוי במודעות". 

יש לך מסר לסובלות מאלימות בכלל, ולסובלות מאלימות פסיכולוגית בפרט?

"למרות הקשיים שאני חווה, עדיין לא מצטערת על הצעד שעשיתי ועל התהליך. יש משהו מחזק בלראות שאת מסוגלת וחזקה, שאני לא נשברת בקלות ושיש תקוה. אנ בכל זאת עשיתי הרבה שינויים בחים ואי אפשר למחוק אותם. החיים שלי יותר טובים עכשיו ואני מאמינה שאני אגרום לשינוי. מה שיש היום זה לא ישאר ואני אעשה הכל כדי שישתפר מבחינת החקיקה והמודעות".