"לידה שקטה" הוא מונח המתאר לידה בה הולד לא שורד ובכי התינוק לא נשמע. לאחרונה המודעות לנושא בקרב אנשי מקצוע עולה והיצע הדרכים להתמודד עם האובדן מתרחב. בכנס נכחו אנשי מקצוע רבים העוסקים בנושא, ביניהם מיילדות, עובדות סוציאליות, רופאים, אחיות וכן הסופרת יוכי ברנדס.

יוכי ברנדס בכנס "לידה שקטה"

הכנס נפתח בסיפורה הפרטי של רונה שחוותה לידה שקטה ועל ההתמודדות הנפשית במהלך ואחרי הלידה הקשה. העדות לא השאירה עין יבשה אחת.

"תמיד כששואלים אותי איפה אני עובד אני עונה - רופא באגף נשים ומיילדות, אומרים לי שאני נמצא בצד הטוב של המתרס בו יש חדשות טובות", פתח פרופ' עמי פישמן, מנהל אגף נשים ויולדות את דבריו בכנס לידה שקטה במרכז הרפואי מאיר לרגל חודש המודעות לנושא. "כל אלה שאומרים לי את זה, שוכחים שלצד השמחה יש גם מקרים אחרים ביניהם לידה שקטה".

ברברה רבין, מנהלת השירות הסוציאלי הציגה את אופן הטיפול במקרים של לידה שקטה, הכולל הערכה בסיסית של המטופלת – מה הוסבר ומה היא מבינה עד שלב זה של ההתערבות, מתן תשומת לב לרגשות ולתחושות של האשה, ותכנון תוכנית ברורה ומובנית שתיתן למטופלת תחושה של בטחון בתוך הכאוס והבלבול בו היא נמצאת באותה נקודת זמן.

ד"ר לימור מגן, עובדת סוציאלית, המרכזת את הטיפול בנשים העוברות לידה שקטה מספרת: "בחברה שלנו יש חלק מהאוכלוסייה שחווה אבדן קשה אבל נותר "מחוץ לגדר" ואינו זוכה להכרה חברתית ופומבית באבל, במקרים בהם מערכת היחסים לא זוכה להכרה, כשהאובדן עצמו לא זוכה להכרה, או במקרה בו ישנו חוסר הכרה ביכולת להתאבל, כמו אצל ילדים צעירים מאד או קשישים. אותן נשים נשארות עם האובדן לבד וללא לגיטימציה להתאבל. להתייחסות שלנו, כאנשי המקצוע, יש חשיבות קריטית בפנייה אל אותן נשים. ישנה חשיבות למה שאומרים וגם למה שלא אומרים. הפער בין התגובות של החברה לתחושות של האשה יוצרות תחושות של בדידות וניכור. במאיר פועלות כרגע שתי קבוצות תמיכה לנשים שחוו אבדן הריון, ועוד היד נטויה", מוסיפה ד"ר מגן.