לפני 13 שנה הוזמן ד"ר דניאל קלוורי (63) מכפר סבא לתת ייעוץ לרופאה מתמחה בבית החולים בו עבד, והוכה בתדהמה. "הוא היה המום לגמרי. קצת נעלבתי, אני חייבת להודות", מספרת ליסה מניביץ קלוורי (50) על אותו אירוע, ומוסיפה בצחוק, "לימים, הוא הודה כי מצאתי חן בעיניו ולא ידע איך להגיב לזה". 

ליסה ודניאל. הוא לא זכר את שמה | צילום: פרטי

הפגישה המקצועית הזו בין המומחה למחלות ריאה לבין הקרדיולוגית המתמחה, שעובדים היום במקביל במרפאת מכבי שירותי בריאות בהרצליה, נגמרה במישור המקצועי. לליסה היה אז בן זוג והשידוך לא היה רלוונטי. אלא שלאחר חודשיים נקרא שוב ד"ר קלווארי לייעוץ אצל ליסה, ושם הדברים קצת השתנו. 

"הוא שכח את השם שלי", משחזרת ליסה בתמיהה. "זה תפס את תשומת הלב שלי ועורר אצלי עניין. ניגשתי אליו ונתתי לו את מספר הטלפון שלי. משם הכל כבר היסטוריה" היא מספרת.

קלווארי, מצידו, שעלה לישראל בגיל 25, בכלל רצה להיות וטרינר, אלא שהוריו כיוונו אותו דווקא לרפואה של בני האדם. "בתור ילד טוב בלגיה, לא התווכחתי והלכתי ללמוד רפואה. כשהגעתי לארץ התקבלתי מיד להתמחות בבית החולים" הוא מספר. הגורל (או אולי אלה היו הוריו) הובילו אותו למפגש עם ליסה והשאר היסטוריה. 

ד"ר קלווארי ליסה | צילום: פרטי

בין בלגיה לכפר סבא

השניים מתגוררים בכפר סבא, נשואים זה 13 שנים ויש להם ילד בן 12, כשעבור שניהם מדובר בפרק ב' של זוגיות. "לא דמיינתי שאמצא את בעלי בבית החולים בו אני עובדת אבל זה קרה" מספרת ליסה. "יש יתרון גדול מאוד בבן זוג שמגיע מהתחום. אנחנו מבינים אחד את השנייה. יודעים מה זה עייפות אחרי משמרת, מה דורשת ממך תקופת לימודים, נושאי השיחה שלנו משותפים, אנחנו מתייעצים ברמה המקצועית וזה בהחלט תורם ליחסים".

גם כשליסה עברה לבלגיה לצורך התמחות מקצועית, דניאל לא התעצל ומצא עצמו על הקו שבין כפר סבא לארץ השוקולד. "עשינו את קו ישראל – בלגיה מעל 80 פעמים באותה שנה כי היה לנו חשוב לשמור על המשפחתיות ולתמוך אחד בשנייה, גם כשהמרחק היה מאתגר" הוא מספר.

המטופלים שמגיעים למכבי נפגשים לעיתים עם כל אחד מהם בנפרד, מבלי לדעת שמדובר בזוג נשוי. "המפגש עם המטופלים הוא הבסיס והסיבה שבגללה הלכנו ללמוד רפואה", מספר דניאל. "לפגוש את האנשים, לעזור להם, להיות שם בשבילם ברגעים של חולי או מצוקה ולדעת שהצלחת לעזור זאת התחושה הכי טובה בעולם".

ד"ר קלווארי דניאל | צילום: פרטי

"אנחנו משתדלים לאכול ארוחת ערב יחד, גם אם מאוחרת. אנחנו מדברים על הכול אבל כמובן שבאופן טבעי, גם העבודה מגיעה לשולחן" מספרת ליסה. "אנחנו מדברים על מקרים קליניים, על החייאות והצלות חיים. הבן שלנו, למרות שעדיין צעיר, כבר יודע לשאול שאלות מאוד מקצועיות, הוא לומד דרכנו המון. נראה לי שהוא גם ילך לכיוון הזה. לפני שבוע הוא הצהיר שרוצה להיות מנתח מוח, אבל הוא רק בן 12 כך שהכול עוד יכול להשתנות", מסכמת ליסה בחיוך.