בשנת 1992 קיבל תושב רעננה, אז בן שנה וחודשיים, חיסון משולש נגד צפדת (טטנוס), קרמת (דיפתריה) ושעלת. עם קבלת החיסון הוא חש ברע והובהל לבית החולים מאיר בכפר סבא שם אובחנה לו דלקת מוח אשר גרמה לו לפגיעות מוטוריות וקוגניטיביות קשות והותירה אותו עם יכולת תפקוד נמוכה, כך פרסם אתמול (ד') הכתב איתי עמיקם באתר ynet. 

צילום המחשה: shutterstock

בשנת 2014 הוריו הגישו כתב תביעה וטענו כי נכותו של בנם נגרמה כתוצאה ממתן החיסון. בנוסף טענו ההורים כי הם לא הוזהרו בדבר תופעות לוואי או מחלות שיכולות להיגרם מהחיסון.

בחוות דעת מומחה מטעם התובעים כותב המומחה כי "בתכשיר החיסון כנגד השעלת שהיה נהוג בארץ עד שנות התשעים, ושיכול בהחלט להיות כי התובע עדיין קיבל אותו, היו מצויים חלקי חיידקי שעלת והיה כרוך בשיעור גבוה של תופעות לוואי בהן גם פגיעות עצביות".

השופט אלדד נבו מבית המשפט בכפר סבא, קבע בפסק דינו כי היה קשר סיבתי בין מתן החיסון ובין המחלה שגרמה לתינוק לנכות, "זאת למרות שמשרד הבריאות לא התרשל, חוק ביטוח נפגעי חיסון מקים להורים זכות פיצוי. "המחוקק שהיה מודע לסיכון הטמון לפרט במדיניות חיסונים המעדיפה את טובת הציבור ובריאותו קבע מנגנון אשר באמצעותו יכול אדם שנפגע ממתן חיסון לקבל פיצוי ללא הוכחת אשם", כותב השופט נבו.

צילום המחשה: shutterstock

שמשרד הבריאות לא התרשל, חוק ביטוח נפגעי חיסון מקים להורים זכות פיצוי. "המחוקק שהיה מודע לסיכון הטמון לפרט במדיניות חיסונים המעדיפה את טובת הציבור ובריאותו קבע מנגנון אשר באמצעותו יכול אדם שנפגע ממתן חיסון לקבל פיצוי ללא הוכחת אשם", כותב השופט נבו, והוסיף, "התובע נפגע פגיעה מוחית קשה כתוצאה ממתן חיסן שנועד להבטיח את בריאות הציבור וזאת במסגרת מדיניות החיסונים שקבעה מדינת ישראל. חלק בלתי נפרד מאותה מדיניות היא צמצום אפשרות הבחירה החופשית של האזרחים בהסברה אגרסיבית בדבר חשיבות החיסונים והמעטה בהצגת הסיכון הטמון בהם, כל זאת, כאשר למקבלי ההחלטות ידוע כי מבין כלל מקבלי החיסון יהיו בוודאות כאלה שייפגעו כתוצאה מכך, אם כי בודדים".

את הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מפגיעתו העריך השופט נבו בכחמישה מיליוני שקלים, אך פסק להורים פיצויים בסך 2.5 מיליון שקלים, הסכום המירבי שרשאי בית משפט שלום לפסוק. בנוסף קבע השופט נבו כי על משרד הבריאות לשאת בשכר טרחת עורך הדין של התובעים בסך 585 אלף שקלים.