אחרי כ-80 שנה תיסגר חנות התכשיטים המיתולוגית שהקים בכפר סבא יוסף אנטמן ז"ל. בנו, נחמן, החליט שהגיעה העת לסגור, בין היתר בשל העובדה שלדור השלישי אין עניין להיכנס לנעליו ולהחליף אותו ליד הדלפק.

אלא שתושבי כפר סבא לא נותרו אדישים: אחרי שהודיעו על הסגירה בפתח החנות ובפייסבוק, קיבלו בעלי החנות תגובות רבות מאנשים שהביעו את צערם וביטאו תחושות נוסטלגיות: "כמה חבל, אצלכם קנו לי את שעון הבר-מצווה וגם את טבעת הנישואין".

שען מיומן

סיפורה של משפחת אנטמן הוא סיפורה של הקמת המדינה: הסבא יוסף, שהקים את החנות הקטנה בכפר סבא, נולד בפולין ב-1902, ובגיל צעיר עבר לגור עם בני-הדודים שלו בצ'כוסלובקיה, עבד בחנות לתיקון שעונים שבבעלותם והפך לשען מיומן. כשבני-הדודים עלו לארץ ישראל, הוא נשאר בצ'כוסלובקיה והמשיך לעבוד בחנות. ב-1938, כשגבר גל האנטישמיות, לא יכול היה לסבול עוד את יחסם העוין של שכניו, והחליט לעלות לארץ. הוא הגיע לחופי נהריה באוניית מעפילים, ומשם נלקח על ידי קרובי משפחתו ישירות לכפר סבא. כאן שידכו לו את מי שהייתה אשתו, סאסי, ילידת צ'כוסלובקיה.

משפחת אנטמן בחזית החנות | צילום רפרודוקציה: אסף פרידמן

לאחר נישואיו רכש יוסף חלקת אדמה, והקים עליה את החנות. לימים יתברר שהחנות הוקמה במקום המרכזי ביותר בכפר סבא, ברחוב הראשי ויצמן, מטרים ספורים מרחוב רוטשילד החוצה אותו. סאסי ויוסף הביאו לעולם בן יחיד, נחמן, שבילדותו בילה שעות רבות בחנות. הוא הביט באביו בעת עבודתו, וזחל מתחת לשולחן כדי לאסוף את הברגים ואת גלגלי השיניים הזעירים שנפלו על הרצפה, למרות השימוש בסינר המיוחד שהיה אמור לקלוט אותם בנפילתם.

נחמן למד בבית הספר הממלכתי-דתי בר אילן בכפר סבא, ולאחר מכן במדרשיית נועם שבפרדס חנה. הוא התגייס לגרעין נח"ל דתי בקיבוץ לביא, וכשהשתחרר החל לעבוד אצל עמיל מכס, למד כלכלה באוניברסיטת בר אילן ונכנס לתחום הביטוח. הוא פתח סוכנות לביטוח בתל אביב, ולא גילה כל עניין בניהול חנות התכשיטים של אביו. מדי פעם הביא לחנות שעונים מהספקים בתל אביב.

נוסף על השעונים מכר יוסף בחנותו גם תכשיטי כסף, זהב ויהלומים, טבעות, צמידים, שרשראות, גביעים, פמוטים וחפצי יודאיקה.

בשנות ה-70, לאחר שהשעונים הדיגיטליים נעשו פופולריים והשתלטו על השוק, הפסיק יוסף למכור שעונים חדשים, ורק תיקן מנגנונים של שעונים ישנים ומכר אותם. "כשהייתי מביא מהספקים שעונים דיגיטליים למכירה", נזכר נחמן, "אבא היה נוזף בי: 'מה הבאת לי את הדרעֶק הזה. אלה לא שעונים, אלה צעצועים'".

עוד אנקדוטה שנחמן אוהב לספר: "לפני שפרצה מלחמת העצמאות הגיע לחנות תושב קלקיליה, ומסר לאבא שלי שעון לתיקון. לאחר המלחמה ניתק הקשר ביניהם, והתחדש רק לאחר מלחמת ששת הימים. כשהערבי נכנס לחנות הוא פנה לאבא ושאל: 'יוסוף, אתה זוכר אותי?' אבא השיב לו: 'בטח שאני זוכר אותך, והנה השעון שלך'".

נחמן אנטמן בחנותו המיתולוגית | צילום: אסף פרידמן

ה"מנוע" בחנות

שבועיים אחרי מלחמת ששת הימים נישא נחמן לחנה. השניים הביאו לעולם ארבעה ילדים: יפעת (51) המתגוררת כיום בכפר סבא, אורן (48) המתגורר בנווה ימין, הדס (44) המתגוררת בשוהם ואורטל (34) שגרה בשדי חמד.

במהלך השנים עבדה סאסי, אשתו של יוסף, לצד בעלה. "למעשה, היא הייתה ה'מאכערית', פעילה וקומוניקטיבית יותר מול הלקוחות, ה'מנוע' של החנות", מספרת כלתה, חנה אנטמן. "יוסף, שהתמקד יותר בתיקון השעונים, היה טיפוס מופנם שלא הרבה לדבר או לספר על עצמו ועל משפחתו, שרובה נספתה בשואה".

לאחר שסאסי נפטרה ממחלה בגיל 64, הצטרף נחמן לאביו, אך המשיך בו-זמנית גם לנהל את סוכנות הביטוח. עד היום יש לו מבוטחים ותיקים שנזקקים לשירות. גם אשתו חנה, בתו יפעת ובנו אורן סייעו בחנות. "עבדתי בחנות כילד, והייתי אחראי להחלפה ולתיקון רצועות בשעונים", מספר אורן, "כשגדלתי קיבלתי אחריות למחלקת המתנות. לפני כמעט 20 שנה שיפצנו את החנות ובמשך תקופת השיפוצים סייעתי לאבא לנהל אותה".

פעמים רבות נכנסו לחנות פורצים ושודדים. פעם אזקו את עובדת החנות שהייתה לבדה בחנות, והכריחו אותה לפתוח את הכספת (חנה הייתה אז בדרכה לחנות). גם נחמן עצמו חווה שוד מזוין. השודדים הניחו על השולחן אקדח ואיימו לירות אם לא ייתן להם את התכשיטים. הוא כמובן לא הסתכן, ונתן להם. בדיעבד הוא חשב שזה היה אקדח צעצוע. כמה פעמים פרצו לחנות באמצע הלילה, ופעם אחת נכנסו לחנות באמצע היום, לאחר שפרצו את הקיר האחורי. בכל פעם נגרמו נזקים כספיים גדולים, והביטוח לא תמיד כיסה אותם במלואם. מדי פעם תיעדו מצלמות את המקרים, ואחרי כל אירוע התבקשו הבעלים להגביר את אמצעי האבטחה.

יוסף נפטר לפני 26 שנה, בגיל 91. ב-17 השנים האחרונות לחייו התגורר בביתם של נחמן וחנה. אחרי 43 שנה בחנות, והוא כבר בן 75, החליט נחמן לסגור אותה, בעצה אחת עם בני משפחתו. "המכירות ירדו והילדים לא רצו להיכנס לעסק", אומרת חנה. "בגילו המתקדם נחמן כבר לא רצה להמשיך לבדו. אני עסוקה בעבודתי, לילדים עיסוקים משלהם. כולנו חשנו שמיצינו, העסק כבר הפך לעול כבד, והגענו להחלטה מושכלת לסגור את החנות ולהשכיר אותה לבעל עסק אחר".