איציק יהודה מכפר סבא כיהן כיו"ר ארגון עובדי תעש במשך 15 שנה, וליווה מקרוב את תהליך ההפרטה של החברה עד למכירתה לאלביט, לפני כחצי שנה. לנגד עיניו עמדו תמיד העובדים שנותרו בחברה, הפורשים והגמלאים, והוא פעל למענם מכל הלב. בשבוע שעבר נדם לבו במהלך טיול שאירגן לעובדות החברה. הוא הגשים את חלומו להוציא אותן לחו"ל, ובעצמו לא חזר משם. היום (יום שישי) היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-72.

איציק יהודה ז"ל. התמונה האחרונה. צילום: פרטי

אסון ביום השני

"הוא יכול היה לפרוש לגמלאות בגיל 67, אבל החליט להישאר בתפקידו עד שישלים את תהליך ההפרטה והמיזוג עם אלביט, וידאג לפרנסתם של העובדים ולפנסיה של הפורשים, וכך המשיך עד יומו האחרון", אומר נוי, בנו הבכור.
בסוף היום השני של הטיול, בדרך חזרה מביקור במטאורה לכיוון סלוניקי, לקה איציק יהודה בדום לב והתמוטט, לעיני אשתו יהודית ולעיני כל נוסעי האוטובוס. כל מאמצי ההחייאה לא הועילו.

לדברי יהודית, הוא נפטר במקום, וצוות האמבולנס שהגיע כעבור 30-20 דקות כבר לא יכול היה לסייע. למחרת חזרה יהודית לארץ, בלי בעלה.

איציק החל לעבוד בתעש בדיוק לפני 50 שנה, דור שני לעובדי החברה, בעקבות אביו יעקב. במשך שנים ארוכות עבד במעבדה המרכזית של תעש, עד שנבחר לתפקיד יו"ר ארגון העובדים, בשנת 2003. בחודשים האחרונים הוא פעל להעברת מפעל תעש כגוף ממשלתי לחברת אלביט. גם לאחר שתעש נרכשה על ידי אלביט, ופעילותה מוזגה בחטיבת היבשה של החברה, המשיך איציק בתפקידו כיו"ר ועד עובדי תעש בחטיבה. "מצאתי באיציק שותף אמיתי לעשייה ולקידום החברה", אומר מנכ"ל החברה הממוזגת, אלביט מערכות יבשה, אודי ורד. "איציק דאג לעובדים ופעל בעבורם ולמענם ככל האפשר, בצד הבנה ודאגה מתמדת לעתיד החברה ולהצלחתה".

מנהיג ולוחם

"איציק ייצג את עובדי תעש ברמה הארצית", אמר יו"ר ההסתדרות מרחב השרון, יוחנן נתנזון. "בתהליך ההפרטה פוטרו מאות עובדים, כשרובם יצאו עם הסכמי פנסיה. הוא דאג להסכם עבודה ששמר על זכויות העובדים, ועשה לילות כימים מול משרד האוצר וועדת הכספים, בשיתוף מלא של ההסתדרות".

"הוא נשא על כתפיו את המאבק למניעת סגירתה ופירוקה של תעש, שכבר הייתה בין שמיים לארץ", מדגיש ח"כ אבי ניסנקורן (כחול-לבן), עד לא מכבר יו"ר ההסתדרות. "הוא השתתף בכל הדיונים, והיה חלק מתהליך קבלת ההחלטות, תוך טיפול בעובדים שנקלעו למצוקה ובגמלאים. תהליך ההפרטה היה תובעני מאוד, והוא הצליח לצלוח את המשברים וליישם את ההסכם". "הסכם ההפרטה היה הבולט בהישגיו של איציק, אף על פי שהדבר היה קשה לו, מבחינת תפיסתו האידיאולוגית, שעל פיה, הוא ראה חשיבות רבה בקיום תעשייה צבאית באחריות מדינת ישראל", אומר נציג ארגון עובדי תעש, יורם בן זקן. "הוא חתם על ההסכם, כי רווחת הפרט הייתה בראש מעייניו".

"לנגד עיניו עמדו תמיד העובדים ובני משפחותיהם", מוסיף יו"ר ההסתדרות סניף כפר סבא, הוד השרון והמועצה האזורית דרום השרון, שאול דור. "הוא האיש שתמיד חשב כיצד לשפר את זכויותיהם, ופעל בעבורם מכל הלב. לא פעם עמד בפני סיטואציות של הבראה או של הפרטה, ומעולם לא חשש להתייצב מול מקבלי ההחלטות, ולעמוד על עקרונותיו למען הכלל. השפעתו הייתה מְרַבִּית על מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל, ועל מנהלי תעש. חסרונו יורגש בכל פינה, במקום עבודתו בפרט ובהסתדרות בכלל".

"עבדתי צמוד אליו משנת 2010", מספר יו"ר ההסתדרות לשעבר, ח"כ ניסנקורן, "ובכל נקודת זמן ראיתי מנהיג לוחם, פרקטי, בעל יכולת לקבל החלטות, שעשה זאת בתבונה ובמחויבות. הוא היה איש חכם מאוד, מנהיג אמיתי, נשמה טובה, ותמיד נתן כבוד לאדם שעמד מולו. הערכתי ואהבתי אותו מאוד כבן אדם וכמנהיג פועלים".

איציק יהודה ז"ל עם אשתו בטיול האחרון לסלוניקי | צילום: פרטי

"איציק הנהיג את מזכירות ארגון העובדים וסחף אחריו את כולם", מוסיף יד ימינו במזכירות, יורם בן זקן. שני דברים היו לנגד עיניו: עזרה וקידום העובדים ודאגה להצלחת החברה. את המדיניות הזאת הצליח להנחיל לכל חברי המזכירות. איבדנו מנהיג חכם, חבר רגיש ואוהב, ואיש משפחה".

הגשים חלום

איציק יהודה השאיר אחרי שני בנים: נוי (46), מנהל המכירות של חברת עמינח, ודרור (43), מנהל מערכות מידע בבית ברל. "הוא היה סבא מדהים לחמשת נכדיו", אומר נוי, "ולנו, בניו, הוא היה ממש חבר. דיברנו המון, התייעצנו המון, הייתה בינינו הבנה עיוורת. בעבודה הוא היה מנהיג משכמו מעלה. עם סבלנות, נחישות והתמדה".

לדברי יורם בן זקן, "עם המאבקים המרים והמאתגרים בהנהלה ובמשרד האוצר, איציק לא ויתר על רווחת העובדים, ובכל שנה קיים את יום המשפחה, את הכייפת לילדי העובדים, את הספורטיאדה ואת יום האישה. חלומו לקחת ביום האישה את כל 400 העובדות לחו"ל, לראשונה בתולדות החברה, התגשם בסלוניקי, ושם גם נגמר החלום".

"הטיול בסלוניקי היה יותר מהגשמת חלום, היה בזה גם משהו סמלי", אומר הבן נוי. "סלוניקי היא עיר הולדתו של סבא שלי, יעקב. אמנם אבא כבר ביקר כמה פעמים בסלוניקי, זה היה מבחינתו לחזור שוב לשורשים".