בשבוע שעבר הוא ניצח בגמר אלוף האלופים של סבב וילסון בטניס (עד לגיל עשר) ובתחרות נוספת שהעניקה לו את כרטיס הכניסה לתחרות הצ'מפיון בול, אליפות העולם לבני עשר, שתיערך בעוד חודש וחצי בקרואטיה. לפני כחודש הוא ניצח בגמר אליפות בתי הספר בטניס.

אלעד אלנר. חולם להיות ראשון בעולם | צילום: אסף פרידמן

אלעד אלנר מכפר סבא, בן עשר ושלושה חודשים, עולה לכיתה ה' בבית הספר סורקיס. הוא אמנם אוהב ללמוד מתמטיקה, אבל זה שנתיים הטניס הוא כל עולמו. הוא החל לשחק טניס במתכונת חוג, בשלוחה של מועדון הטניס בקאנטרי כפר סבא. מאמנו, קובי יונה, הסב את תשומת לבם של ההורים, שולי ועודד, כי אלעד מוכשר מאוד וכדאי לשלב אותו בקבוצה מתקדמת.
כחמישה חודשים לאחר מכן הוא אובחן כחולה בסוכרת נעורים. הוריו הבחינו כי הוא מרבה לשתות באופן קיצוני. "הדבר הדליק אצלנו נורה אדומה", מספרת אמו. "עוד לפני בדיקת הדם רופא הילדים הבין שמדובר בסוכרת, והפנה אותנו בדחיפות למרפאת הסוכרת ברעננה. תוך כמה שעות היינו אלופים בהזרקות ובחישוב פחמימות, ובעוד אנו עסוקים בהלם שלנו, אלעד הרים טלפון למאמן שלו וקבע אימון חלופי לזה שהפסיד במועד בבדיקה במרפאה. אז הבנתי שאלעד לא יוותר. למחרת הוא הגיע לאימון, עם תיק טניס וגלוקומטר (מד סוכר), מצויד בהנחיות של צוות המרפאה, עלה למגרש והשאיר את הסוכרת בצד.

מגשים חלום

מגרש הטניס נעשה מקום הבילוי הבלעדי כמעט של אלעד. "כשבוע לאחר האבחון הגענו למרפאתו של פרופ' איתמר רז, והוא שאל את אלעד: 'מה תרצה להיות?'", מוסיפה אמו לספר. "אלעד ענה בלי היסוס שהוא חולם להיות מדורג ראשון בעולם בטניס, ופרופ' רז השיב לו: 'אין לי צל של ספק שהחלום שלך יתגשם'".

מהר מאוד הוא למד להזריק בעצמו את זריקת האינסולין (לפני כל ארוחה), הוא מקפיד על תזונה מיוחדת, ומחובר דרך קבע לחיישן המציג את רמת הסוכר בדמו. דווקא במהלך אימון או משחק, כשהוא נוגס בבננה (כמנהגם של טניסאים להמריץ את הגוף באנרגיה זמינה) הוא יכול לוותר על הזריקה. "בזמן פעילות גופנית הגוף מפרק את הסוכרים, ורמת הסוכר בדם מתאזנת", הוא מסביר. "בזכות הטניס, התזונה הבריאה ואורח החיים הספורטיבי שלי — אני מנהל את הסוכרת. היא לא מנהלת אותי. ההתמודדות שלי עם המחלה מדרבנת אותי להתאמן, להתמודד ולנצח".

"הוא בחר למנף את המגבלה ולהפוך אותה ליתרון", אומרת אמו, "הטניס בדמו". ואכן, הוא מתאמן יום-יום: אימונים קבוצתיים בקאנטרי כפר סבא בהדרכת המאמן אבי משען, אימון אישי עם משען, אימון אישי אצל המאמן המיתולוגי שלמה צורף במגרשי האקדמיה לטניס בתל אביב, אימוני כושר עם קובי יונה, תחרויות, ואימון חודשי במסגרת נבחרת הילדים של ישראל, שמתקיים במרכז הטניס ברמת השרון (אימון שנמשך מהבוקר עד אחר הצהריים, על חשבון הלימודים, כמובן).

"שפר מזלנו, שזכינו בצוות מאמנים איכותיים ורגישים שעוטפים אותו, רואים את הצרכים שלו, ודואגים לעשות הכול בקצב הנכון, כדי לא להעמיס עליו יותר מדי", אומרת האם. "אבי משען מעניק לאלעד את המעטפת המקצועית הטובה ביותר, מכל הלב והנשמה. הוא בנה לו מסגרת אימונים במועדון ומחוצה לו, משקיע שעות של אימונים, שיחות וליווי לתחרויות".

רעב למשחק

"כשראיתי את אלעד לראשונה לפני כשנה וחצי, הוא כבר שיחק כחצי שנה במסגרת לא תחרותית", מספר המאמן משען. "גיליתי את הכישרון ואת הרעב למשחק. מהתחלה ידעתי שהוא חולה, אבל לא ראיתי בכך כל מגבלה".

ותיק מאמני הטניס בישראל, איציק פרמט (84, לשעבר מאמנו של משען), הבחין באלעד בעת שהשתתף בתחרות שאירגן, ועקב אחריו: "ילד ערני, קצת מחוספס, עומד על שלו בנחרצות, שולט בחבטות, וניכר שיש אצלו שילוב של כישרון ושל טיפול נכון".
גם המאמן הוותיק שלמה צורף (מי שגילה ואימן את גלעד בלום ואת עמוס מנסדורף) הבחין באלעד באחת התחרויות. "הוא בן עשר אבל משחק טניס בוגר כמו בן 13. הכישרון שלו הוא בהתנהלות על המגרש, בבחירת החבטות הנכונות ובאגרסיביות שלו. כדי לממש את הפוטנציאל שלו הוא צריך תוכנית אימונים נכונה לטווח ארוך, תוך חלוקת העומס ותוך התחשבות בגדילה ובצמיחה שלו, וכן גם תוכנית תחרויות תוך התאמת רמת הציפיות.

"הדוגמה הטובה ביותר היא שי עוליאל, שזכה במקום השלישי בקרואטיה בגיל עשר, והוכתר כאלוף העולם לנוער בפלורידה בגיל 12 וגם בגיל 14, אבל כיום, בגיל 19, הוא מתקשה להתמודד מול הבוגרים ומדורג רק 630 בעולם. אני מקווה שאלעד יידע להתמודד, אבל צריך לדעת לשים הכול בפרופורציה".

"אלעד חזק גם מבחינה מנטאלית ומסוגל להתמודד עם הפסדים", אומר משען. "לפני כחודש הוא הפסיד ליריבו בגמר הסיבוב החמישי בסבב וילסון, אבל לפני שבוע, הוא ניצח את אותו היריב בשלב המאסטרס, שבו משתתפים שמונת הטובים בסבב, וזכה בתואר אלוף האלופים".

"אני זוכר את עצמי יושב על הספה בסלון", נזכר אלעד, "צופה בטורניר הטניס בווימבלדון ואומר לעצמי: 'פעם גם אני אגיע לשם, ואז ילד קטן אחר החולה בסוכרת יצפה בי משחק'. התחושה הזאת דירבנה אותי להמשיך להתאמן. אני יודע, שכדי להצטיין גם בגילאים הבאים אני צריך להשקיע, להתמיד ולהאמין בעצמי".