אפרת (שם בדוי), היא גיבורה. היא לא גיבורה מהסוג שייקרא לטקס מפואר אצל נשיא המדינה, וגם לא מהסוג שפניו יעטרו שער במגזין מפורסם. בעל כורחה נאבקה אפרת עד לפני שבועות ספורים בין קירות ביתה, כשניצבה מול האדם שאמור להגן עליה באופן הכי טבעי ומתבקש — בעלה. היא הפכה לגיבורה כשמצאה את הכוחות לקום וללכת.

"כעסתי על עצמי שנפלתי שוב לאותו הבור" | אילוסטרציה: Shutterstock

על הספה בביתה יושבת אפרת. ריח טוב של מרכך כביסה פושט בסלון הדירה. המקרר שעד לא מזמן עוטר בתמונות של משפחה נורמטיבית, ניצב עירום. בטלוויזיה הדולקת בסלון רצות במהירות החדשות הקבועות: מגעי הבחירות, המצב בדרום, הדיון בתרחישי הממשלה האפשריים. הדירה קטנה, ריקה ושקטה. רק אפרת יכולה לשמוע בראשה את הצעקות שמילאו את החלל עד לא מזמן; רק היא תוכל להעיד על האלימות שסבלה בין כתליה.

הסימנים הראשונים

"הכרנו בים", היא מתחילה לספר, "הייתי בסוף העשור השלישי לחיי. הוא הרעיף עליי אהבה, היה לי נעים בהתחלה. החמיא לי שהוא רצה לדעת איפה אני. הרגשתי שלמישהו אכפת ממני. לא הבנתי שזאת קנאה חולנית. כל הנורות היבהבו אבל לא הבחנתי. הרכושנות, הקנאה, התקפי הזעם. חשבתי שככה אהבה אמורה להיראות".

לאט לאט, החלה התמונה שראתה אפרת בראשה להיסדק: "היה משבר ורציתי להיפרד. מבחינתו זה היה סוף העולם. הוא שבר לי את כל הבית, ואני חשבתי שהוא נלחם עליי. כשהייתי בהיריון הייתה גם אלימות פיזית. חבר מהעבר התקשר אליי, הוא התפרץ ונתן לי מכה בבטן. קמתי וברחתי".

אך גם שם, מחוץ למרחב האלים שבו ניהלה את יחסיה, הוא המתין לה: "ההורים שלו באו ואמרו לי שהם אוהבים אותי ושהם ערבים לו שהוא יתנהג יפה".

לאחר הפצרות מצידו ומצד המשפחה, חזרה אפרת לחיקו: "פשוט התרציתי. רציתי מאוד ללדת את הילדה כך שיהיו לה גם אבא וגם אימא, וזה מה שעשיתי. ושוב הדברים חזרו על עצמם. הוא גרם לי להרגיש שאני אשמה בהכול. עשיתי הכול שיהיה שקט ויהיה טוב, אבל ככל שהזמן עבר הדרישות גברו. אף פעם לא הספיק לו מה שאני נותנת והוא תמיד רצה יותר. ביחסי מין, באוכל.

"הוא לא עבד. אני הייתי יוצאת לעבוד, מביאה משכורת, והיא הייתה נלקחת ממני. הוא היה סופר לי חיתולים, בודק את התאריך שעל המטרנה".

הבריחה למקלט

יום אחד, כשהיא כבר חובקת את בנה השני, החליטה אפרת שאין בכוחה להמשיך עוד לחיות כך. לאחר שהתפרץ שוב אזרה אומץ והתלוננה במשטרה. שם העלו בפניה את האפשרות לעבור למקלט עם שני ילדיה יחד. כשהיא חסרת כול, הזמינה מונית והחלה במסע האמיץ בדרך לחיים חדשים ובטוחים יותר.

לאחר שנתיים של מגורים במקלט ושנת מגורים בדירת מעבר, ניצבה בגפה שוב בעולם. דלת בלתי צפויה נפתחה בעבורה, והיא החלה לעבוד בסיוע לנשים היוצאות ממעגל האלימות.

כדי לקבל מבעלה את הגט המיוחל נדרשה להסכים לדרישתו: "התנאי שלו היה שאעבור לגור בעיר שלו כדי שנוכל לקיים משמורת משותפת".  אלא שגם לאחר מתן הגט הרגישה אפרת שהחבל סביבה מתהדק שוב. "הוא פשוט לא הפסיק להתקשר ולהגיד לי כמה הוא אוהב אותי ורוצה אותי, סיפר שהוא השתנה, שהוא היה בטיפול ושהוא לא יהיה עוד פעם ככה. אחרי שנה של חפירות, התרציתי. לא אהבתי אותו אבל עשיתי את זה בשביל הילדים. בהתחלה הכול היה ורוד, עד ששוב החלו ההאשמות שלו בבגידה. הוא ניהל אחריי מעקבים וידע באמצעות הטלפון איפה אני נמצאת בכל רגע נתון.

"בבית הייתי חוטפת אלימות מכל הסוגים, הולכת לישון בחמש בבוקר ואז קמה בשבע, שמה מסכה, הולכת לעבודה וצריכה לתפקד כל היום כאילו הכול טוב. לא סיפרתי לאף אחד. עברתי ארבעה חודשים קשים מאוד, שבמהלכן אני עובדת בסיוע לנשים מוכות.

"יום אחד המנהלת שלי זימנה אותי לשיחה אצלה וראתה סימני אלימות. היא בכתה ממש, והבינה שאני עוברת משהו. צריך הרבה מאוד אומץ לקום וללכת, כי גבר כזה אובססיבי קשה להוציא מהבית. יום אחד הגיעו מים עד נפש והלכתי להתלונן שוב במשטרה. כעסתי על עצמי שנכנסתי עוד פעם לאותו הבור. הוא חזר עם כעסים עליי, על איך לקחתי ממנו את הילדים למקלט. הוא גרם לי להרגיש אשמה. הוא היה מכה אותי ומיד מכחיש שזה לא קרה. בפעם הזאת היה לי קשה יותר לקום וללכת כי התביישתי בעצמי. איך נפלתי לזה שוב".

אז מה הכריע?

"הבנתי שהילדים שלי מושפעים מזה מאוד. כשהילד שלי מקלל אותי, לא מאמין בי ואומר 'את בוגדת באבא', זה מזעזע. הבנתי שאני חייבת להפריד בין הרצון שלילדים שלי יהיו אבא ואימא ביחד, לבין הרצון שהילד שלי לא יהיה יום אחד גבר שיתעלל באישה שלו, כי זה מה שהוא למד בבית. גם לבת שלי חשוב לי להבהיר שאימא חזקה. ששום גבר לא יכול לעשות את זה".

את פוחדת היום?

"כן. כרגע יש לי צו הגנה מבית משפט לחודש. בהתחלה הוא לא כיבד את הצו והתלוננתי על כך במשטרה, אז הוא די מפחד עכשיו. אני יודעת שבחודש הקרוב אני מוגנת, אבל יגיע השלב שהוא יפסיק לפחד".

"אל תפחדו"

בשנים האחרונות המודעות לאלימות כלפי נשים נמצאת בעלייה, מסיבה מצערת שעוד ועוד נשים נרצחות בידי בני-זוגן. "הסיקור התקשורתי והמודעות הגבוהה בתקופתנו עזרו לי לקום ולעשות את הצעד, כי הבנתי שאם לא אעשה אמצא את עצמי יום אחד מאושפזת בבית חולים עם גוף שבור, או בקבר. נשים שנמצאות בתוך מעגל האלימות מקבלות כוח מהסיקור התקשורתי. הן לא רוצות להיות הכותרת הבאה".

מה המסר שלך לנשים?

"אני מקווה שכל אישה שעוברת את זה תרים את עצמה ותקום ותלך. גם אם היא לא רוצה ללכת למקלט, שתעשה איזשהו צעד כדי לעצור את זה. אני רוצה לעודד נשים שיבינו שיש להן מקום בעולם הזה לחיים הרבה יותר טובים. שיבינו שהן נמצאות בגיהינום, ובאמת, שלא יפחדו מהלבד. שיבואו ויתחילו להכיר את עצמן מחדש".