מאירסון (לפני ואחרי). "נשאבתי לזה" | צילום: יח"צ (גיליון 22.11.19)


איריס מאירסון בת 54 מכפר סבא תמיד אהבה ספורט, ומצאה פנאי לכך, עם עבודתה במינהלה בבית החולים מאיר בעיר, ועם גידול שני ילדיה. לפני שלוש שנים בערך, חלה תפנית כואבת בחייה הספורטיביים. בעקבות פציעה בברך, נדרשה איריס לעבור ניתוח מורכב, שהתארך מחצי שעה לשלוש שעות, בעקבות גילוי קרע מלא בסחוס.

הניתוח השבית אותה לכמה חודשים. את האימונים והפעילות הגופנית החליפו ישיבה ממושכת בבית ושקיעה איטית בדיכאון. מהספה הביתית החלה איריס לעקוב ברשת אחרי רצים, ונשבעה לעצמה: כשתחזור ללכת, היא תתחיל לרוץ. לאחר חצי שנה של שיקום, חזרה איריס ללכת במהירות, וכעבור כמה חודשים החלה לרוץ עם חברים.

כשהחלה איריס לרוץ משקלה היה יותר מ-90 קילו. את הריצה הראשונה שלה באזור רידינג תל אביב היא סיימה בקושי, ואחרי קילומטר וחצי פרשה. איריס לא ויתרה, ובסוף השבוע שלאחר מכן הגיעה שוב לאימון. ככה, במשך שנתיים של אימונים, עשתה מסלול של שלושה קילומטרים, ואחרי שלושה חודשים רצה עשרה קילומטרים ואז 15 ו-17.

בעקבות הריצה היא עשתה שינוי ניכר מכל הבחינות: היא הורידה ממשקלה 17 קילו, גילתה את אהבתה לבגדי הריצה, הצטרפה לכל האירועים של מרתון ישראל, ועשתה שלושה וחצי מרתונים תוך שנה אחת בלבד. "אתה נשאב לריצה ולרצון שלך לשפר את ההישגים שלך, וזה בא עם הירידה במשקל", היא מספרת. "ריצה בעבורי זה אושר בלב, שמחת חיים, דרך חיים ובריאות, בית, חברים. אני מרגישה בעננים. אני קמה מוקדם בבוקר לרוץ, קמה ולא מוותרת, זה הפך לדרך החיים שלי". 

בשבוע הבא, 29 בנובמבר, תכבוש איריס פסגה אישית נוספת, כשתשתתף במרתון המדברי שמארגנת חברת מרתון ישראל באילת. שם היא מתכננת לרוץ 21 ק"מ. כשתגיע לנקודת הסיום, על שפת הלגונה האילתית המפורסמת, תביט כבר אל עבר היעד הבא — ריצת מרתון שלם.

איריס מבקשת לשלוח מסר: "תרוצו, תתאמנו. הקושי הוא רק בראש, כל ספורט שהוא משנה חיים".