"לפני שנתיים החלטנו ללמד את ילדינו בעצמנו", אומרים מרט טפליצקי (37), מהנדס מחשבים שעובד בחברת הייטק, ותמר פשוט (36), בעלת תואר ראשון בפיזיקה ובביולוגיה ודוקטור למדעי המוח.

תמר והילדים. "הילדים שלנו אוהבים ללמוד" | צילום: אסף פרידמן

הם הוציאו את ילדיהם, מיתר בת השבע וחצי ואופק בן הארבע וחצי, מהגנים האנתרופוסופיים שלמדו בהם, והעבירו אותם לחינוך ביתי. "אני תופסת את החינוך הביתי כבחירה בין שתי אפשרויות שוות ערך", אומרת ד"ר תמר פשוט. "צריך לשקול כל אפשרות בלי לפחד לעשות משהו שנחשב לחריג מהנורמה. כמורה וכאשת אקדמיה אני מאמינה בחינוך ביתי, למי שזה מתאים".

הם מתגוררים ברמות השבים, והמצב האידיאלי מבחינתם הוא ששניהם מלמדים את ילדיהם ביחד: "בלי טלפונים. שומרים על לו"ז המאפשר לנו לנצל טוב יותר את הזמן. אנחנו לומדים גם לימודי ליבה קלאסיים בדרך חווייתית כמו משחקים, וגם מגוון נושאים דרך פרויקטים לימודיים (בעלי, למשל, בנה איתם רובוט)".

בשעה עשר לוקחת תמר את הילדים למפגשים של קהילת החינוך הביתי. ברדיוס של רבע שעה נסיעה מביתם גרות כ־200 משפחות. המפגשים כוללים חוגים ופעילויות שונות: "עבורי ה'גילוי' של החינוך הביתי היה ממש למצוא את השבט שלי", היא אומרת. את ארוחת הצהריים אוכלים בפיקניק בשטח. אחרי הצהריים הם ממשיכים ללמוד בחוגים פיזיים - בלט, אקרובטיקה, קפוארה, הגנה עצמית, ברייקדאנס.

"אין עקרונות לחינוך הביתי", אומרת ד"ר פשוט, "כל אחד מחנך על פי הבנתו ובחירתו. יש שוני רב בין משפחות בחינוך הביתי. יש הורים שבחרו לגדל את ילדיהם על הר גבוה או בקרוואן מסביב לעולם. אנחנו טסים לחו"ל פעם בשנה למשך חודש. תוך כדי הטיולים בעולם הילדים רוכשים ידע רב. הקיץ היינו ברומניה, לא בטיול קונבנציונאלי, אלא בקמפינג של משפחות חינוך ביתי מרחבי העולם עם מגוון פעילויות משותפות והתנדבנו אצל משפחה שגרה ביער.

"כמורה וכד"ר למדעי המוח, אני מאמינה בלמידה טבעית, למידה מתוך צורך פנימי לשרוד. כך אתה מונע את המצב שבו הם לומדים לשנוא את הלמידה. הילדים שלנו אוהבים ללמוד, ויש להם תקשורת טובה עם מבוגרים. כל הפעילויות שאנחנו עושים בבית יכולים להיחשב כשיעורי בית. בעלי ואני אוהבים לצחוק שאנחנו ההורים מקבלים שיעורי בית מהסבתות, שגם הן מעורבות מאוד ודורשות שנשב עם הילדים על מגוון נושאים (למשל תרגילי פיתוח קול, נגינה בפסנתר ורוסית).

ממחקרים רבים עולה שילד שלמד בחינוך ביתי קידם את עצמו בשנתיים מעבר לגילו הביולוגי, ברמת הידע וברמה החברתית.

הילדים לא חשים יוצאי דופן?
"לא, יש להם גאוות יחידה ואפילו חולצת בית ספר של החינוך הביתי. לפעמים, כשאני הולכת עם בתי בבוקר לסופרמרקט, הקופאית שואלת אותה: 'מה קרה? אין בית ספר?' בהתחלה היא לא ידעה מה לענות. היום היא עונה בגאווה שהיא בחינוך ביתי. היא לא מנותקת, יש לה חברות שלומדות במערכת החינוך ורובן דווקא מקנאות בה".

ומה יקרה ביום שהיא תרצה ללמוד עם החברות שלה?
"ביום שבו יהיו לנו ספקות, לא נשאיר אותה בבית בעל כורחה. ניקח אותה לבית הספר הנכון ביותר עבורה, כך שהיא תדע מהו בית ספר ותוכל לבחור".