"תן לי רק עוד חיבוק אחד", קראה השבוע סגנית מנהלת בית הספר ש"י עגנון בכפר סבא, ישראלה ברנשטיין, לעבר שומר בית הספר, אוסבלדו סליס (74), שפרש השבוע לגמלאות. "לא היה בוקר שלא הייתי מקבלת ממנו חיבוק, וכל מי שהיה במצוקה קלה — זכה למבט עידוד, למילה טובה. מעבר לתפקידו כמאבטח, הוא הגדיל ראש, תמיד הקשיב לנו ותמך בנו. הוא היה הנשמה של בית הספר, כמו אבא לצוות וסבא לתלמידים. להיפרד ממנו זה כמו לעקור חלק מהמשפחה".

אוסבלדו בטקס הפרידה | צילום: הנהגת ההורים

"אוסבלדו בעבורנו הרבה מעבר לשומר", מוסיפה מנהלת בית הספר, מיקי בר משה, "הוא חלק מהצוות, איש צנוע ומקסים. עובד ברגישות מול התלמידים ואהוב על כולם. בכל בוקר מקבל את התלמידים ואת הצוות בנעימות, מתייחס לילדים כאילו היו נכדיו".

"איש מדהים", מעיד עליו אב הבית, סמי סבח, "מעניק חיבה לכולם, יוצר קשר חם עם הצוות והילדים אוהבים אותו מאוד. לי אישית הוא יחסר מאוד. כל פעם כשהייתי בונה רהיט חדש לבית הספר, קודם כול הראיתי לאוסבלדו כדי שיחווה את דעתו".

אוסבלדו, תושב כפר סבא, שעלה מארגנטינה לפני 25 שנה, עובד באבטחה כבר 20 שנה. לבית הספר ש"י עגנון הגיע לפני כמעט שש שנים, כחצי שנה לאחר פתיחתו. הוא ניצב בשער משבע בבוקר עד חמש אחר הצהריים. "לא פעם הורים מביאים לשער כריך או ספר שהילד שכח בבית, ואני מעביר לכיתה", הוא מספר, "אני תמיד אומר להורים: 'הילדים לא שוכחים, ההורים שוכחים'. תמיד כולם התייחסו אליי כאן בכבוד. ההנהלה, הילדים, ההורים. היה כדאי לעבוד כאן כל החיים. בית הספר יחסר לי".

אז למה אתה עוזב?
"הגיע הזמן לנוח ולבלות עם אשתי. אנו עוברים לגור בקיבוץ בצפון, כדי להיות קרובים לבנות לנכדים".

בבית הספר ערכו לאוסבלדו שני טקסי פרידה. הראשון באולם הספורט, מול 650 תלמידים, שלא הפסיקו להריע לו. הגיעו גם אשתו, שתי בנותיו ונכדיו, ואין איש צוות שלא הזיל דמעה. אחר כך עברו לחדר המורים, שם הוגשו תבשילים ומאפים שהכינו המורות, הוענקו לו שעון וספר ברכות מהצוות ומהתלמידים. "לשומר שיבוא אחריו", מסכמת סגנית המנהלת, "הוא השאיר נעליים גדולות ורף גבוה".