החשש הגדול של כל אמא התגשם לעיניה המודאגות של מ.ש, תושבת כפר סבא, שביקשה לבלות עם בנה בן השנתיים באחד הקניונים בעיר.

צילום: פרטי

את מה שקרה אחר כך, היא לא חלמה בסיוטים הגרועים ביותר שיקרה: 

"אני אמא אחראית מאוד. לא מביאה חטיפים, מביאה לבן שלי רק פירות וגם חותכת רק לאורך כמו שתמיד מסבירים שצריך. ביום רביעי בשבוע שעבר אחרי הגן הלכתי עם בני,  בן השנתיים וקצת לקניון. הכנתי לו קופסא מלאה בפירות חתוכים (לאורך כמובן) שינשנש. הוא לקח את הקופסא ורץ בין הקרוסלות בקניון, רץ וצחק ושיחק עם חבריו. לפתע הוא מגיע אלי משתנק כולו, משתעל. הבנתי שמשהו תקוע בגרונו אך חשבתי שזה רגעי... אבל ראיתי שזה לא עובר. הפכתי אותו עם ראשו כלפי מטה והתחלתי לטפוח על גבו אבל זה לא עזר ניסיתי להוציא את הפרי מגרונו אך שיניו ננעלו. הוא חירחר, הכחיל ואיבד את הכרתו התחלתי לצרוח , שיקראו למד"א, שמישהו יבוא לעזור. 

"נשכבתי על הרצפה וצרחתי וזעקתי בכל ריאותיי. ראיתי אותו שוכב שם, כחול, ללא רוח חיים על הרצפה וחשבתי שזהו, איבדתי אותו. איבדתי את החיים שלי.

"ואז היא הגיעה, שמעה את צעקותיי, המלאכית שלי, אחת מאלו שהיו בקניון באותה שעה שידעה לטפל במצבי קיצון. היא החלה לבצע בו החייאה בעודי צורחת את נשמתי, הנשמה, עיסוי חזה, הוא פלט את השזיף שנתקע בגרונו והתחיל לדמם מהאף אבל היה בחיים. 

לא האמנתי על הנס שקרה. זה היה נס. מד"א הגיעו אחרי כמה דקות נכנסנו לאמבולנס והבן שלי הונשם. נסענו לטיפול נמרץ בבית חולים מאיר, הוא הורדם ועבר פרוצדורה שבה בדקו שאריות של הפרי בריאות. הריאות היו נקיות למזלנו הרב. הוא בסדר, הוא בחיים, ללא פגיעה מוחית. הוא שמח וחזר לעצמו". 

השזיף שנתקע בגרונו. צילום: פרטי

למ.ש יש מסקנות מהאירוע שהיא מוכרחה לשתף את כל ההורים: 

המסקנות שלי מהאירוע הן: לחתוך פירות לקטן וללא הקליפה (ולא, לא אכפת לי שהויטמינים נמצאים בקליפה). 2. כשהילד/ה אוכלים, תמיד בישיבה, בלי לשחק ולרוץ גם אם זה חטיף קטן. תעשו קורס החייאה. החייאה הצילה את בני. לולא המלאכית שידעה החייאה, הסיפור שלי לא היה נגמר טוב. תלמדו החייאה. אל תהיו חסרי אונים. תצילו את ילדיכם או ילדים של אחרים, או בכלל תצילו מישהו שזקוק לעזרה. 4. אמנם נשמע קלישאתי אבל - החיים קצרים, החיים שבריריים, גם אם הילדים עכשיו בחופש שובבים, מעצבנים, גם אם אתם עייפים ואין לכם כוחות... תחבקו אותם, תאהבו אותם, תעריכו כל רגע איתם. הכל יכול להיקטע ברגע אחד".

מ.ש מסיימת בהכרת תודה לתושבת העיר שהצילה את בנה: "ולך מלאכית שלי, אינני יודעת מי את או מה הכשרתך, האם הינך אחות או מישהי שפשוט יודעת החייאה, הצלת את הבן שלי ואת המשפחה שלנו. תודה לך. תודה".