חתכים, כוויות, שברים, נגעים, פריחות, נשיכות והכשות על המסך מוקרנות תמונות קשות. קבוצת התלמידים שצופה בהן מתייחסת אליהן בשוויון נפש, כאילו הם רגילים למראות. מציגים שאלות סקרניות, מפגינים ידע, מדי פעם מתפעלים, מדי פעם מתבדחים.

דור העתיד של הרפואה. תלמידי תיכון רבין | צילום: אסף פרידמן

תלמידי מגמת רפואה בתיכון רבין בכפר סבא סיירו בשבוע שעבר בבית החולים מאיר בעיר, נכחו בסימולציה של החייאה, ביקרו בחדר מיון ילדים, ושמעו מפי אחת הרופאות על ילדים שחייהם ניצלו ממש ברגע האחרון. למשל, מקרה של ילד, שהותקף על ידי חיידק טורף ואמו לא זיהתה במועד שבנה לקה בפריחה בלתי-שגרתית, שהתפשטה במהירות. הילד הובהל למיון בעקבות אבחנה של רופאת ילדים. ועוד שמעו על ילד שקרס עקב פרפור חדרים, על ילד שהוכש בידי נחש ורגלו התנפחה לממדים מבהילים ("כמו רגל של פיל"), אך למרבה המזל לא הידרדר עד לקריסת מערכות, ולהבדיל על ילד שאצבעו נשברה.

תלמידי המגמה למדו איך ליצנים רפואיים מסיחים את דעתו של ילד, כדי שלא יחוש בכאב בזמן בטיפול, שהרי מתח, חרדה ולחץ מעצימים את הכאב. בסיורים קודמים בבתי חולים ביקרו בחדר ניתוח, במכון הלב ובמעבדה ההמטולוגית, וגם במרכז לחירשים ולעיוורים, ובחווה לטיפול באמצעות בעלי חיים.  

מגמת הרפואה בתיכון רבין בכפר סבא, שהמחזור הראשון של בוגריה סיים בשנה שעברה, מונה כיום 42 תלמידים, כשני שלישים מהם בנות. הקבלה למגמה כרוכה במבחן מיון ובראיון אישי, שבמהלכו נבדקת המוטיבציה של התלמיד להשקיע בלימודים.

בדיוק השבוע התקיים ערב חשיפה לתלמידי החטיבות ולהורים, במסגרת סדרת ערבים של כל המגמות הייחודיות בעיר. בסוף החודש יתקיימו מבחנים וראיונות אישיים. "בערב החשיפה למגמה אנחנו חושפים בפני המועמדים את כל הצפוי להם באשר לעומס הלימודים, ולא מסתירים מפניהם את קשייו של רופא בישראל", אומרת רכזת המגמה, גלית שרם. "כל תלמיד נדרש לעבור קורס במד"א ולהתנדב אחת לשבוע במד"א, או במרפאות הקהילה של קופת חולים כללית בכפר סבא (בשכונה הירוקה, במרפאת קפלן, במרפאת ליכטנשטיין, במרפאת למפרט ובמרפאת בן גוריון). חלקם מתנדבים בשני המקומות".

710 בפסיכומטרי

רוב תלמידי המגמה חולמים להיות רופאים. אחת מבוגרות המחזור הראשון כבר התקבלה למסלול רפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון, ושניים מהבוגרים משרתים כפארמדיקים וכחובשים.

מי שמעיד על עצמו כ"מורעל על רפואה", ובטוח בעתידו המקצועי, הוא דניאל לוינסון (18), תלמיד כיתה י"ב (10 יחידות רפואה, 10 יחידות ביולוגיה, 5 יחידות כימיה). "מילדותי רציתי להיות רופא", הוא מספר. "ככל הנראה הסיבה היא בריאותית אבי, אחי ואני סובלים מאסטמה, ותמיד היה לי רצון לחקור את נושא התגובות האלרגיות ולהבין מה קורה לנו. אני, למשל רגיש לגזם, לאבק ולכלבים (גיליתי זאת אחרי שהתנדבתי בעמותה לאימוץ). חקרתי ולמדתי הרבה על הנושא הזה, האלרגיות שלנו, ומכאן הנטייה שלי לתחום הזה. אין מצב שאעסוק במקצוע אחר".

דניאל מתנדב פעמיים-שלוש בחודש במד"א, ופעמיים בשבוע במרפאת ליכטנשטיין בעיר. שם הוא מודד לחץ דם, עורך בדיקות אק"ג ושתן.

"אני נהנה מאוד לעבוד עם הצוות הרפואי ולעזור למטופלים. זאת חוויה מדהימה. אני יושב בחדר הרופא, מקשיב לשיחות עם המטופלים, כמובן באישורם, ועֵד למערכת היחסים המתמשכת ביניהם". בנוסף, הוא מתנדב בחדר המיון בבית החולים מאיר, מסייע לאחיות ולרופאים בבדיקות למיניהן וברישום מדדים, מקבל את פני האמבולנס ומסייע בהחייאה.

"אני כבר מיומן לכך משירותי כמתנדב במד"א, ובחדר המיון מאמינים ביכולות שלי", הוא אומר. "גם במד"א, גם במרפאה וגם במיון מתייחסים אליי כאל אחד מחברי הצוות. אני משתדל ללמוד מהצוות הרפואי כל מה שניתן בנושאי פציעות, חתכים וכוויות, ואני מחטא וחובש".

בבחינה הפסיכומטרית קיבל ציון 710, שיאפשר לו להתקבל לעתודה האקדמית, אם ירצה. בעתיד הוא רוצה להיות מנתח. "אתה לא מגיע לרפואה אם אתה לא אוהב אנשים ורוצה לעזור להם, וכירורגיה זה אחד המקצועות הכי משפיעים, אך גם הכי תובעניים", הוא מסביר. "במקצוע הזה אתה אף פעם לא מפסיק ללמוד, ואני אוהב לאתגר את עצמי וללמוד. רק לחשוב על זה עושה לי צמרמורת".

הוא מגדיר את עצמו אידיאליסט: "קשה לי להסביר את הדרייב שמושך אותי למקצוע הזה. אני יודע שהמשכורת בארץ נמוכה. מבחינתי, השיקול הכספי הוא משני. המשכורת פחות מעניינת אותי".

כמו אבא ואמא

לכאורה, המסלול של שני צ'אושו (17), תלמידת כיתה י"א (10 יחידות רפואה וחמש יחידות כימיה), צריך להיות מובן מאליו. כבתם של זוג רופאים במרפאות הכללית בכפר סבא (אמה רופאת משפחה, ואביה רופא אף-אוזן-גרון) ניתן היה לצפות ממנה שתלך בדרכם.

"כשהייתי צעירה, אבא היה לוקח אותי לעבודה. בבית שמעתי את הוריי מדברים בענייני העבודה, ונחשפתי למגזינים המקצועיים שקראו. זה ודאי השפיע עליי. עם זאת, הוריי מעולם לא דחפו אותי ללמוד רפואה. הם תמיד אמרו לי שאני יכולה לבחור משהו קל יותר. אחי הצעיר כבר בטוח שהוא רוצה להיות רופא, אני לעומתו בטוחה רק ב-90 אחוז, אני לא רוצה כבר בגיל 17 לקבוע את עתידי".

מסיבה זו היא עדיין מתלבטת אם ללמוד במסגרת העתודה האקדמית (אף שכבר השיגה את הציון הנדרש בפסיכומטרי): "אני מעדיפה להחליט על המקצוע שלי אחרי השירות הצבאי, כשאהיה בוגרת יותר. יש לי כל כך הרבה תחומי עניין, שאני לא רוצה להגביל את עצמי".

היא מנגנת בפסנתר, במשך שנים רבות עסקה גם בריקוד, וכיום היא פעילה בתנועת הנוער העובד, וכן מתנדבת במד"א ובמרפאת הכללית בשכונה הירוקה. "אני יושבת ליד האחות, היא מסבירה לי על פרוצדורות רפואיות, מאפשרת לי לחבר אלקטרודות למכשיר אק"ג, למדוד לחץ דם. אני מניחה שרוב המטופלים שרואים אותי בחלוק הלבן חושבים שאני סטודנטית או מתמחה. כולם מתייחסים אליי יפה", היא אומרת.

היא מודעת היטב לתובענות ולמחויבות ושל מקצוע הרפואה, אינה נרתעת ממשך ההתמחות, מהצורך ללמוד כל החיים, ומהמשכורת הנמוכה יחסית. אם תהיה רופאה, היא כבר יודעת שתחום הרפואה הדחופה לא כל כך מושך אותה. היא מעדיפה לעסוק ברפואת ילדים.

"אני מעדיפה את הקשר המתמשך בין רופא למטופלים שלו, כמו אבא שלי, שיש לו מטופלים קבועים, כמו טייסים ודיילות שמגיעים אליו מדי פעם, לאחר שהאוזניים שלהן נסתמו במהלך הטיסה".

"כשחברנו לתיכון רבין, שמחנו לגלות כי יש בני נוער מחויבים וערכיים, ושהחלום שלהם זה להיות רופאים", אומר מנהל מינהלת שרון של הכללית במחוז שרון‑שומרון, ד"ר רוני ורד.

"מהר מאוד הרמנו את הכפפה, ואיפשרנו להם להשתלב בעבודה מעשית במרפאות של הכללית. יש פה תהליך שמחבר בין הרפואה לקהילה, ובעיקר מחבר את הדור הצעיר לעשייה במרפאות. כל יום הם לומדים משהו חדש. הצוות מקבל אותם ברצון רב, והמטופלים שמחים להכיר את דור העתיד של הרופאים".