כפר סבא מסבירה להם פנים. לפני חודש חגג אורן, בנה של גל בכר, את יום הולדתו ה-18. עבור כל אם מדובר בציון דרך, גיל עם הרבה משמעות, אך עבור בכר, שבנה אובחן בגיל שלוש כאוטיסט בדרגה בינונית, היה מדובר בסערת רגשות. אורן ו-15 מחבריו נפגשו באותו היום בבאולינג בכפר סבא. הם שיחקו במשך שלוש שעות, ואחר כך הלכו לאכול משהו בבורגר בר מקומי. החגיגה לא פסקה ועשרה מחבריו הטובים המשיכו אליו הביתה, ישבו וצחקו אל תוך הלילה.

עבור ילד אוטיסט, זהו לא דבר שבשיגרה. אך עבור אורן, שהיה לילד האוטיסט הראשון בארץ שהשתלב במערכת החינוך הרגילה בכפר סבא, זה כבר חלק מהחיים. מאז שולבו במערכת החינוך בכפר סבא עשרות אם לא מאות ילדים אוטיסטים, שמקווים שהשילוב ישפר להם את מה שהם באמת זקוקים לו הכי הרבה - כישורים חברתיים.

אלא שהמצב ברשויות המקומיות בארץ לא כל כך מזהיר, ודווקא במקום שכל כך קשה להורים להתמודד איתו, בוחרים לעתים להערים עליהם קשיים. הם נאבקים בפקידים, מנסים להגמיש את הבירוקרטיה, אך בסופו של דבר, רבים מהם מגיעים למסקנה - צריך לעבור לגור בכפר סבא. "יש נהירה מטורפת של משפחות לילדים אוטיסטים לעיר", אומרת בכר. "פה פשוט לא שמים לנו רגליים".

מאבקים ותלאות
רויטל כהן היא אמו של אלעד, בן 7 שעולה לכיתה ב' בבית הספר "גורדון". כשאלעד אובחן כלוקה בתסמונת אספרגר, על הקשת האוטיסטית, המשפחה התגוררה עוד בתל אביב. "ניסיתי את המערכת התל אביבית מאז שאלעד היה בן שנתיים וחצי, וקרו שם כמה דברים", מספרת כהן.

"ברגע שאלעד היה צריך ללכת לגן, שלחו אותי קודם כל לוועדת השמה, כלומר לחינוך המיוחד. החוק קובע שדבר ראשון יש לראות אם הילד יכול להשתלב במסגרות הרגילות, ורק אז להוציא אותו לחינוך המיוחד, אבל לאף אחד זה לא הפריע. למזלנו הבנו מה קורה וביקשנו ערר, ואחריו עברנו לגן רגיל. בגן הרגיל העירייה לא רצתה לשלם עבור סייעת. האבחון היה טרי, ולא רציתי להמשיך להיאבק, אז עשינו שילוב
פרטי, כלומר שילמנו לסייעת בעצמנו".

"שנה לאחר מכן, בגיל ארבע, משרד החינוך החליט להפסיק את הסיוע הכספי לגילאי 3-4, אז עשיתי מה שכל אם הייתה עושה, הפגנתי מתחת לבית של יולי תמיר. אחרי שבוע החזירו את התקציב של המשרד, אבל העירייה מצדה הקשתה איפה שצריך".

למשפחת כהן לא לקח זמן רב להבין שהם צריכים לחפש מקום אחר. משפחת כהן התלבטה רבות בין רעננה לכפר סבא, אבל הסיפורים על הגישה הייחודית של כפר סבא והיחס לאוטיסטים הגיעו אליהם, והכריעו את הכף.

כשכהן הגיעה למחלקת החינוך, היא נדהמה לדבריה מהיחס. "הודעתי שאנחנו תושבים חדשים, ושהבן שלי אוטיסט וצריך שילוב. אמרו לי: אין שום בעיות. ישבה איתי בחורה, פתחה את המחשב ונכנסה לרשימת הגנים. היא עברה על הרשימה ואמרה לי: פה יש ילד משולב, פה יש גננת חסרת ניסיון, וככה עברה על הגנים עד שמצאה לי גן מתאים. מי היה עובר איתי ככה על הגנים במקום אחר? בתל אביב אמרו לי: 'זה מה יש, תירשמי'. תוך רבע שעה הייתי בחזרה באוטו, והתחלתי לבכות מההלם".

שילוב מקסימאלי
ההלם של כהן לא פסק ואף התחזק כשבנה אלעד המשיך להיטמע במערכת החינוך העירונית. מהר מאוד היא הבינה שאכן עשתה את הבחירה הנכונה. "כשאלעד היה בגן בתל אביב, היה איתו ילד נוסף שמשולב. בכפר סבא, לעומת זאת, אין דבר כזה שני ילדים משולבים באותו גן. יש רשויות שעושות את זה בשביל לחסוך בסייעת, אבל כאן מקפידים על סייעת לכל ילד".

ואכן, חוזר מנכ"ל קובע שיש עדיפות לרשום שני ילדים לאותה מסגרת עם משלבת אחת, אבל בכפר סבא החליטו ללכת כמה שאפשר לקראת הילדים הסובלים מאוטיזם ומעניקים, גם כשחלק נכבד מזה על חשבונם, סייעת אחת לכל ילד.

כמו משפחת כהן, גם מ' ו-נ', אימהות לילדים אוטיסטים, הגיעו לכפר סבא משתי ערים גדולות במרכז. "עברנו תלאות קשות אחרי שהבן שלנו אובחן", מספרת מ'. "שמענו דברים טובים על כפר סבא בתחום השילוב, וקבענו פגישה עם אביטל פס, שאחראית על התחום. כשיצאנו מהפגישה לא היה לנו בכלל ספק שאנחנו עוברים לכפר סבא".

"היה לנו בית, מכרנו אותו וקנינו חדש. בעיר שבה התגוררנו, הייתי צריכה ממש להילחם שיסכימו לשלב את הבן שלנו. בהתחלה רצו לשים אותו בכיתה קטנה, וכשראו שאני לא מוותרת הסכימו להכניס אותו לגן רגיל, אבל ציינו שנעשה את זה 'בשקט שאף אחד לא ידע'. הייתי מביאה אותו לגן בשעות מוקדמות יותר, לפני שהילדים מגיעים, כדי שלא ישימו לב".

מאז שבנה של מ' נמצא במערכת הכפר סבאית, הוא לדבריה ממש פורח. "יש לו חברים, הוא מאותגר וכל הזמן שואף להיות ברמה של אחרים. בחינוך המיוחד היו עושים הרבה יותר ויתורים וכאן הוא צריך להתאמץ בשביל למצות את הפוטנציאל שלו".

במקרה של נ', המשפחה החליטה לעזוב עוד לפני שהבת אובחנה כאוטיסטית, אך גם כשידעו שהיא זקוקה לתש