"הייתי ילדה בת שש", מספרת אביבה אפרתי, אשת חינוך, תושבת כפר סבא בת 79, שבימים אלה סיימה לכתוב ולערוך ספר, "סיפורי חיים בגוף יחיד", המאגד את זיכרונותיהם של בני משפחות הראשונים בכפר סבא. "רק אימי, אחותי ואני היינו בבית כשלפתע פרצו אליו קצינים בריטיים שחיפשו את אבא. הם הפכו את כל הבית. החזקתי בידיי בובה עם ראש חרסינה. אחד מהם קרע אותה בכוח מידיי והשליך אותה לרצפה. ראש הבובה התבקע לשניים ועיניה הכחולות היפות של הבובה שלי התגלגלו על הארץ. עד היום התמונה זו חקוקה בראשי".

עוד ב-mynet:
ספר התפילות ששרד את ליל הבדולח
אנה פרנק חיה ברשת
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

בשם האב
את סיפור חייה העלתה אפרתי על הכתב לפני מספר שנים בספרה "שוברת שתיקה", אותו כתבה אחרי מסע אליו יצאה בעקבות קורות משפחתה, ובמהלכו גילתה לתדהמתה שאביה היה בכלל גוי גרמני, נצר למשפחת אצולה אוסטרית, שדוד שלה היה קצין בכיר בחיל הים הגרמני ואחד האנשים הקרובים ביותר להיטלר, שדוד אחר היה חבר בארגון הטמפלרים, ואם לא די בזה, היא גילתה גם שיש לה שני אחים חורגים.

"אבי, לאו גרליץ, בן לשושלת האבסבורג האוסטרית, הגיע לישראל מגרמניה כשהיה בן 22, לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה למוזיקה בלייפציג", מספרת אפרתי. "הוא רצה לטייל, וקיבל הזמנה להגיע לארץ מדודו, לורנס מסרינה, חבר ארגון הטמפלרים, שהתגורר כאן יחד עם משפחתו".



"במהלך טיוליו הוא הגיע לירושלים והתאהב בה. למרות שהגיע ממשפחה עשירה מאוד, כספו הלך ואזל. באחד הימים הוא נקלע למועדון של קצינים בריטיים, ראה שם פסנתר והחל לנגן בו. מנהל המועדון התרשם והציע לו לעבוד שם כנגן שינעים את זמנם של הקצינים. למועדון הזה נכנסה מדי פעם נערה צעירה, תמימה עם שתי צמות, שהקשיבה לנגינתו ונעצה בו מבטים.

"כך הם הכירו. קראו לה חוה, היא הייתה נערה חרדית, ולמרות העובדה שהוא היה גוי וגרמני רחמנא ליצלן, הם התאהבו. מאחר שהוריה התנגדו לקשר בין השניים, היא ברחה מביתה ונישאה לו. את נישואיה היא התנתה בגיורו של אבי. הוא אכן התגייר, אבל מדובר היה בגיור שנקנה בכסף ולא נעשה לפי ההלכה. היהדות לא עניינה אותו, ולמרות שידע לדבר שמונה שפות, עברית הוא לא למד מעולם.

"כשהייתה בת 20, זמן קצר לאחר נישואיהם, נכנסה חוה להריון, אך נפטרה במהלך הלידה, ואבי נותר עם תינוקת קטנה. הוא הודיע על כך להוריו ורצה לחזור לאוסטריה, אך מאחר שהם היו אנטי יהודים, הם התנגדו".

התינוקת, מספרת אפרתי, למעשה אחותה הגדולה והחורגת, נשלחה על ידי אביה לבית יתומים, שם חייתה עד גיל ארבע, אז הכיר אביה של אפרתי את אמא שלה, שושנה.

בשנת 1939 עברה המשפחה לגור בירושלים. אז גם נעצר האב על ידי הבריטים, ובמשך שש שנים תמימות שהה בגלות באוגנדה. "מאחר שהוא היה גרמני, הוא נחשב לאויב על ידי הבריטים", מספרת אפרתי. "דודו הטמפלר הוגלה, יחד עם טמפלרים רבים שחיו אז בארץ, לאוסטרליה. חיי אז השתנו מהקצה אל הקצה, הפכתי לילדה מנודה ומוחרמת. אני זוכרת את הילדים ממציאים שירים על אבא שלי ואומרים לי שהוא נאצי שרוצח יהודים. בכיתי המון ותמיד שאלתי את אימי אם זה נכון ואיפה אבא, אבל כל מה שהיא הייתה מוכנה לומר לי היה שכשאגדל, אבין".

אביה של אפרתי חזר הביתה כשכבר הייתה נערה בת 12. "התרגשתי מאוד", היא נזכרת. "כשראיתי אותו וניגשתי לחבקו ולטפס על ברכיו, הרגשתי זרות איומה, וגם הוא לא הרגיש בנוח. אחרי שבועיים הוא עבר להתגורר לבדו בתל אביב ובא לבקר אותנו רק אחת לשבועיים. היחסים בינינו נשארו מנוכרים כל השנים מאז שחזר, ולאחר מכן התנתקו".

הקדשה של היטלר
את בעלה, ישראל אפרתי, אז חייל בחטיבת גבעתי הראשונה, הכירה אביבה בשנת 1954. כשהחליטו להינשא, היא הזמינה את אביה לחתונה, אך הוא לא בא. "כעסתי עליו נורא", היא מספרת. "אמרתי לו שאחרי כל השנים האלה בהן הוא נעדר מחיי, ציפיתי שלפחות לחתונתי הוא יגיע, אבל הוא נסע לגרמניה ויותר לא חזר לארץ. לבעלי לא סיפרתי שאבי גרמני ושאחיו קצין נאצי בכיר בחיל הים הגרמני, כי פחדתי. ישראל הוא ניצול שואה ופחדתי שהוא יעזוב אותי.

"הוא גם ביקש שנפתח דף חדש ולא נדבר על העבר שלנו, כי הוא לא רצה לדבר על השואה, וזה התאים לי. לא דיברנו על זה במשך 24 שנים, עד שיום אחד, בשנת 1976, 13 שנים אחרי שאבי נפטר, הגיע לביתנו מכתב מדודה אחת, אשתו של אחי אבי, שביקשה שנגיע לגרמניה כדי להסדיר ענייני ירושה. לא הייתה לי ברירה וסיפרתי לישראל את כל הסיפור. אפילו אמרתי לו שאם הוא מרגיש שהוניתי אותו כל השנים וירצה להתגרש בגלל זה, אתן לו גט.

"אבל המחשבה הזו אפילו לא עברה בראשו. נסענו לגרמניה, הגענו לביתה של הדודה במינכן, היא קיבלה אותנו בסבר פנים יפות, ובערב הראשון היא לקחה אותנו לבלות. הב