סרטה של הבמאית נלי פלדמן "הביתה" זכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל "צ'ינה פורטה". בפסטיבל, שנערך בשבוע שעבר בסינמטק תל אביב, הציגו סטודנטים מהמחלקה לקולנוע מהפקולטה לאומנויות המדרשה במכללת בית ברל את סרטי הגמר וסרטי הביכורים שלהם.

מתוך הסרט "הביתה"

האירוע המסורתי הזה, שהתקיים זו השנה ה-13, חושף את הקולנוענים הצעירים בפני מפיקים ובימאים מתעשיית הקולנוע בארץ, מבקרי קולנוע והקהל הרחב. במהלך הפסטיבל הוקרנו סרטי הגמר העלילתיים של בוגרי המחלקה וסרטי "אמצע הדרך" של הסטודנטים והוענקו פרסים למצטיינים בקטגוריות השונות.

הביתה

התסריט לסרט הגמר של נלי פלדמן (33) "הביתה", מבוסס על סיפורה האישי. כמו גיבורת הסרט, דורין, גם היא טיפלה באביה החולה בסרטן הלבלב במסירות רבה. נלי נפרדה מאביה לפני כשבע שנים, שלושה חודשים לאחר שלקה במחלה. דורין עושה כל שביכולתה לדחות את קץ הפרידה, אולם המציאות מאלצת אותה להתעמת עם פחדיה הגדולים ביותר ולהשלים עם הצורך להעביר את האב החולה להוספיס.

מגיל צעיר נהגה נלי לצלם ולכתוב יומן אישי, אך החליטה ללמוד קולנוע רק בגיל 25, מתוך הכרה שזה המדיום שיאפשר לה לבטא את עצמה. סרט הגמר הוא פיתוח של סרט קצר יותר שעשתה במהלך הלימודים (אביה נפטר כשלמדה בשנה א').

שני השחקנים המגלמים את האב (דני שטג) והבת (דורין מנדל, 26, חברה של נלי ששיחקה גם בסרט הקצר) מפגינים תצוגת משחק דרמטית ואמינה שאינה גולשת לרגשנות יתר. מערכת היחסים בסרט משחזרת את מערכת יחסיה עם אביה, אך במהלך הצילומים נלי היא פרצה בבכי פעמיים, אחת מהן כשהאב ובתו פורצים בבכי והוא מבקש ממנה לקחת אותו הביתה.

"אבי נפטר בגיל 56, והיחסים בינינו היו קרובים מאד עם תחומי עניין משותפים, ספורט, אומנות והומור, הוא ידע להכיל אותי ולאהוב אותי כמו שאני. דני שטג צעיר מאבי אך הוא שחקן כל כך רגיש ואינטלגנטי והצלחנו להתחבר. לאחר שהדחקתי את מותו, הסרט הוא ההתמודדות שלי והפרידה שלי ממנו. גם אמא שלי, שמאד התרגשה מהסרט, אמרה לי : די מספיק. תעברי הלאה, עיסוק בנשואים באלה לא עושה טוב בחיים...".

מה יהיה הסרט הבא שלך?

"הוא חייב להיות קומדיה. המלנכוליה הזו לא ממש מתאימה לאופי שלי".

המשחק האחרון

פרס על הישג אומנותי הוענק לבמאי ג׳ורדן סולטנה כל סרטו "משחק אחרון". הסרט מביא את סיפורם של בני (בגילומו של יוסף אבו ורדה), העובד זה שנים רבות כמפעיל אולם באולינג מקומי, ושל ארז (אריה צ׳רנר), בעל האולם שמחליט למכור את המקום. בני, בניסיון אחרון לשנות את ההחלטה, מזמין את ארז למשחק באולינג שיכריע את גורל המקום. 

מתוך הסרט המשחק האחרון

ג'ורדן (27, הקרוי על שם מייקל ג'ורדן), תלמיד שנה ד' במדרשה. הרעיון לסרט צץ בעת ששיחק באולינג באולם בנתניה והבחין באחד העובדים כשהוא מנקה את נעלי הבאולינג ברצינות ובמסירות. ניכר עליו שהוא אוהב את עבודתו. זמן מה לאחר מכן חזר למקום, והאולם נמצא הרוס לחלוטין. סצינת ניקוי הנעליים מתחילה את הסרט, שבין שני גיבוריו יש מערכת יחסים מורכבת - מעסיק ועובד, אך גם חברים ותיקים שלפני עשרות שנים התמודדו ביניהם בתחרות באולינג. הפרס הכספי אפשר לארז, שניצח את בני, להקים את האולם.

לשני השחקנים שנבחרו לגלם את הדמויות היה מושג קלוש במשחק הבאולינג. צריך היה לצלם טייקים רבים עד שהצליחו באקראי להפיל את הפינים. רוב צילומי התקריב של חלקי גוף וכדור על רקע "הסטרייקים" נעשו עם כפיל, תושב כפר סבא, לשעבר אלוף הארץ בבאולינג.... ואולם, המשחק עצמו הוא רק המעטפת למערכת היחסים הטעונה והעדינה בין השניים, ושני השחקנים הפגינו תצוגת משחק מאופקת ומרשימה.

"כשחקנים כל כך ותיקים ומקצועיים (אבו ורדה בתיאטרון חיפה וצ'רנר בחאן הירושלמי), הם הפתיעו אותי בכך שאפשרו לי לביים אותם, היו סבלנים, וקיבלו בהבנה עוד טייק ועוד טייק. הם אמרו לי שנהנו מאד. זה לא מובן מאליו. היו לא מעט שחקנים מהשורה הראשונה שסירבו כי לא בא להם להתעסק עם סטודנט לקולנוע...".

במהלך צילומי הסרט "המשחק האחרון"

ג'ורדן צילם את הסרט בין שנה ב' לשנה ג', במשך שלושה ימי צילום שנערכו באולם "פלאנט באולינג" בכפר סבא ("קיבלתי את האולם ללא תמורה בין השעות ארבע בבוקר לארבע אחר הצהריים, וכך לא הפרענו לפעילות השוטפת שלו"). הסרט נערך במשך כמעט שנה. בשנה הבאה הוא הוא אמור לעסוק בסרט הגמר שלו ומקווה להשתלב בתעשיית הקולנוע כבמאי. בינתיים הוא צבר ניסיון כעורך וידיאו ולא מכבר סיים לעבוד בתוכנית הריאליטי 2025.

יש משהו ממך באחת הדמויות שבסרט?

"כן, הדמות של בני, מפעיל האולם, הפנטזיונר, שרוצה להמשיך ולחיות את החלום שלו – זה אני".

עוד פרסים לסרטי גמר

פרס הבימוי הוענק לרון גולדין. במאי  הסרט "גינת הביגוניה". הסרט, שזכה גם בפרסי העיצוב האמנותי והעריכה, מביא את סיפורם של  אדם ובר, שכנים הנפגשים בחדר המדרגות בין אזעקה לאזעקה. המלחמה ומערכת היחסים הנרקמת ביניהם מאלצים את אדם, אמן סאונד המתבודד בדירתו, להתמודד עם חרדותיו החברתיות והאישיות.

פרס התסריט ופרס המשחק הוענקו ל"סיבוב שלישי" של שחר שמאי, עם דינה לימון, רמי ברוך ועופרה ויינגרטן, על פנסיונרית טרייה, המסרבת להיות קורבן של השגרה ומחליטה להחיות חלום ישן - להיות ציירת.

פרס הצילום הוענק ל"הארנק", בבימוי רביד מימון. זהו סיפורו של צעיר המגיע בגפו לקולנוע לצפות בסרט. לאחר שדחה את חיזוריה של מוכרת הפופקורן, הוא  מגלה ששכח את הארנק במזנון. מוכרת הפופקורן מספרת לו שבחורה בלונדינית מסתורית לקחה את ארנקו ונכנסה לאולם. ללא כרטיס, כשבודק הכרטיסים, בעקבותיו, עליו להיכנס לאולם ולפתור את תעלומת הארנק.

פרס המשחק לרוכבת האופניים

פרס המשחק ופרס על הישג אמנותי הוענקו לסרט הביכורים של הבמאית דיקרא מקאלדה "בחורה על אופניים". זהו סיפורה של נורה, בחורה ערבייה, שאוהבת לרכוב על האופניים. האם תהיה נאמנה לעצמה או תיכנע לנורמות החברתיות בסביבה שלא מקבלת את השוני והאינדיבידואליות?

עוד שני סרטי ביכורים שהוקרנו בפסטיבל: "קולה של הרוח", סרטו של נתן מורה, על איתי, ילד שגר עם אביו, שעדיין מתקשה להתגבר על מות אמו, ושומע את קולה ברוח; "תותח", סרטו של אדם ברשאי, על גלעד שיכול היה להיות כל מה שהוא רוצה, אבל הוא העדיף לחזור לחיות בדירה בקיבוץ ולמד לחיות עם מה שיש, עד שאחיו הצעיר בא לביקור מאמריקה.