לפני כשנה וחצי מעד האמן הכפר סבאי אורי דה בר (82), השתטח על הקרקע ושבר את עצם הירך. למזלו רופא של יחידה 669 היה בסביבה כדי להגיש לו עזרה ראשונה.

דה בר. "אני בשיא הפריחה שלי" | צילום: ליה דה בר

הוא נותח בבית החולים מאיר, שם קיבעו את השבר באמצעות בורג. "ביקשתי בורג שיחזיק עד 120", הוא מצטחק. אחרי הניתוח אושפז במחלקה לגריאטריה שיקומית שברחוב גלר. "אני מגיע על אלונקה ורואה שזה מוסד גריאטרי. אני אומר לעצמי: זהו? עכשיו אני גריאטרי? זה קיטלג אותי והעליב אותי, שהרי אני לא מרגיש גריאטרי, אני בשיא הפריחה שלי. אני מציג בתערוכות בפריז ובאיטליה, במוזאון הלאומי בסין.

החלטתי ליזום קמפיין לשינוי שמה של המחלקה ל'מרפאה השיקומית לסניורים'".
ועד שהרעיון יתקבל והשם ישונה, נחנכה בשבוע שעבר בלובי של המחלקה תערוכת "צילור" של דה בר המתעדת את תקופת אשפוזו במחלקה. את המונח צילור המציא דה בר כדי להגדיר את השילוב בין צילום לציור שמאפיין את רוב היצירות שהוא מציג בתערוכה.


שיגרת מחלקה

סדרת הצילורים, שזכתה לשם "טראומה וחמלה", מתארת את שגרת החיים של המטופלים ואנשי הצוות במחלקה, מנקודת מבטו של דה בר כמטופל וכאמן. כמטופל המרותק למיטה ונאלץ לשכב על גבו כשעיניו נעוצות ימים ולילות בתקרה הוא החל לעקוב אחרי שגרת פעילותו של גלאי האש. "התחלתי לספור כל כמה זמן הגלאי מנצנץ (כל 11 שניות) תוך שאני מלווה במבטי את מעופו וזמזומו של זבוב טורדני, כשברקע נשמעות צעקות של מטופל דואב וקריאות 'אחות אחות', וריחות של בית חולים".
דה בר מתאר את חיי היום-יום במחלקה, המורכבים מציפייה מתמשכת לארוחות, למקלחות, לביקורי הרופאים, האחיות והמשפחה, ומחפצים שונים הנמצאים בחדר - המדף הצמוד למיטה, אסלת השירותים, הכיור ומעליו המתקן לבקבוקי סטריליזציה, השקעים למכשירים חשמליים וציוד חיוני, מסילת הווילון המוסט ברישול מעל המיטה, צלחת ארוחת הבוקר וכיסא הגלגלים. דה בר מצלם במבט על את כפות רגליו בעת שהוא יושב על כיסא הגלגלים, ואת מראה חדרו כפי שהוא ניבט דרך כפות רגליו בעת שהוא שוכב במיטה.

צילום מתוך התערוכה
את כל אלה צילם דה בר במצלמה הסלולארית שלו אבל לא הסתפק בכך. "צילמתי דברים יומיומיים, תיעוד נטו של המציאות", הוא מסביר, "לתמונות המקוריות אין כל יומרות אומנותיות ואולם הן הפכו לכאלה אחרי שצירפתי להן רקעים מעולמות אחרים. ברגע שהוצאתי את האוביקט מההקשר המקורי שלו הוא הפך לאומנות".
וכך, בעיבוד מחשב, הוסיף רקע בוהק מהחלל החיצון לתוך מי האסלה ולסוללת הברזים ומתקן הסטרליזציה; את כדור הפילאטיס שבחדר פיסיותרפיה הפך לכדור הארץ, ואת עגלת הנכים שלו הפך לרכב חללי. כרקע ליחידת השקעים של מכשירי החירום הוא הוסיף טקסט מתוך ספר על אפיזודות בחיי אדם ששימש אותו ביצירה שהציג בעבר במוזיאון היהודי בביאנלה בוונציה.

בארץ ובעולם

דה בר, צאצא למשפחה שמוצאה מפורטוגל, גורשה להולנד ומשם הגרה לגרמניה, הוא אמן רב תחומי שהתפרסם בזכות יצירותיו המגוונת - ציורי שמן, אמנות אקולוגית, מיצבים ופיסול בברונזה ובבטון. יצירותיו הוצגו בארץ בעולם ב-13 תערוכות יחיד וב-40 תערוכות קבוצתיות ובכלל זה ארבע פעמים בביאנלה של ונציה, מוצגות דרך קבע במרכזי אמנות בארץ ובעולם ומעטרים אוספים חשובים.

בשנות העשרים לחייו למד אדריכלות במינכן, הוסמך כמהנדס, ואחר כך למד בינוי ערים ואומנות באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. כשחזר לארץ נמנה על מקימי מדרשת שדה בוקר ושימש כמנהלה הטכני, וקיבל את פרס בן-גוריון על תרומתו בתכנון ופיתוח המדרשה וצריף בן-גוריון. לפני כ-30 שנה עבר עם אשתו וארבעת ילדיו לכפר סבא, הקים וניהל את האגף לשיפור פני העיר בעירייה ובמשך 11 שנה פעל לפיתוח חזות פני העיר ולהצגת אמנות במרחב הציבורי ומוסדות ציבור.

כאמן נותן דה בר ביטוי למעורבותו בסוגיות חברתיות, סביבתיות ואקולוגיות. הוא נוהג לשתף קהילות שונות ביצירת האמנות האקולוגית שלו, ובהן תלמידי בית ספר ממגזרים שונים ואנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים. במהלך השנים הציג דה-בר מיצבים אקולוגים רבים ובהם גינות אקולוגיות במשכן הכנסת, בבית חולים מאיר, בקניון ארנה, בפראג, בוונציה ובגואה שבהודו.

צוות המחלקה לגריאטריה שיקומית, שבה אושפז דה בר, הכיר את הרקע האומנותי שלו וביקש ממנו להעביר למטופלים במחלקה סדנה לעיצוב פרחים מבקבוקי משקה ממוחזרים.

"כבר בעת האשפוז ידעתי שאציג את הצילומים הללו בתערוכה אבל זה לקח לי קצת זמן להכין אותה", אומר דה בר. התערוכה שאצרה אביה ממון-כץ תהפוך לתצוגת קבע במחלקה לאחר שדה בר תרם את יצירותיו כהוקרה לצוות המחלקה "הסימפטי והאמפתי", כדבריו.