עבור אורי ברכה, הרגע שבו אימו קנתה לו את הפסנתר הראשון, היה הרגע שבו התחיל להתמודד באמת עם הכאב הגדול אחרי ההתאבדות של אביו, תת ניצב אפרים ברכה ז"ל ששם קץ לחייו בעקבות פרשת הרב פינטו.

"התחלתי ללמד את עצמי לנגן עליו, להלחין ולכתוב חומרים מקוריים שלי, ובעיקר התחלתי לפרוק את כל מה שיושב לי בחדרי הלב", הוא מספר השבוע.

ברכה. "מנסים לשמר את הזיכרון של אבא" | צילום: יואב שלף

"ופתאום, יום אחד, נכנסתי לחדר וסגרתי אחריי את הדלת, תפסתי לי כמה אקורדים שאהבתי ונוצרה לה מנגינה יפה, ויחד איתה - מילים יצאו לי מהפה. המילים האלה הפכו לסינגל הראשון שלי, 'תמיד איתך', ויחד עם היצירה, בלי ששמתי לב - נסגר לי מעגל עם אבא שלי".

את כל הכאב והשאלות והתהיות פרק ברכה בעזרת המוסיקה. במקביל לסינגל הבכורה שלו 'תמיד איתך', הוא נמצא לקראת סיום הקלטת מיני‑אלבום (EP) הבכורה שלו, שמתוכו צפויים לצאת מספר סינגלים בתקופה הקרובה.

ביום שני השבוע ערך ברכה מופע אינטימי בביתו למשפחה ולחברים קרובים, שם שר לראשונה בפני קהל שירים מתוך המיני‑אלבום שלו. "פעם ראשונה שאני ממש מופיע עם החברים ואנשים שקרובים אליי. באלבום אני מציג כל מיני צדדים שבי ומשתדל לשמור על גיוון מסוים, אבל שומר על קו סגנוני ששייך לי. אנשים ממש אהבו והיה כיף לקבל תגובות. כבר שבועיים, מאז שיצא השיר, שהלב של מתפוצץ מרוב אהבה ופרגון, וזה נותן לי דרייב להמשיך לייצר עוד מוזיקה.

"זה לא תחום פשוט, ובכלל יש המון משברים בדרך של 'למה אני צריך את זה בכלל, למה לא ללכת על משהו בטוח', אבל פתאום אתה מתאפס ואומר: 'זה מה שעושה לך טוב בסוף היום', זה מספק אותי ועושה לי חם בלב שאני מנגן לאנשים. זה חלום ילדות שלי. אני שר מילדות, אבל הכתיבה וההלחנה התחילו רק אחרי שאבא נפטר. זה מדהים ומרגש, וכמה שקשה ‑ לא אכפת לי, כי בסופו של דבר אני מגשים את החלום שלי".

איך נולד השיר?

"אחרי שאבא התאבד, במשך חודשים מצאתי את עצמי מחפש אחר מכתב. חיפשתי בארון הבגדים של ההורים, בתוך כיסי המעילים, במגירות ובתוך קופסאות, בסדינים ובין השמיכות. לא היה מקום אחד שהרשיתי לעצמי לפספס, כי פשוט לא נתפס לי שאבא שלי היה משאיר אותי עם שאלות לא פתורות. אך עבר הזמן ולא מצאתי כלום, ונותרתי בלי שום מכתב פרידה בידיים, ונאלצתי להשלים עם המצב.

תנ"צ ברכה ז"ל | צילום: גיל יוחנן

"השיר 'תמיד איתך' נולד לפני כמעט שנה. הוא נולד ביום אחד. נכנסתי לחדר, ישבתי מול הפסנתר, עבר עליי יום לא קל, הייתי מוצף ברגשות. עדיין אכלתי את עצמי בגלל העובדה שאין לי מילות פרידה מאבא שלי. אין לי במה להיאחז. הייתי מוצף רגשית ורצף אקורדים שאהבתי התחיל לצאת ממני, והמילים הפכו למכתב פרידה דמיוני מאבא שלי שסגר לי מעגל.

"המכתב נתן לי לשמוע את כל מה שרציתי לשמוע. היה חסר לי משהו אופטימי שיגיד לי שיהיה בסדר, שנעבור גם את זה. הייתי צריך מילים אופטימיות שאבא שלי היה אומר אם היה כאן. סגרתי לי בדרך שלי את המעגל. עם השיר פניתי למפיק שלי והחלטנו שזה השיר הראשון שנפיק כדי לתת לאבא שלי את הכבוד ולשמר את זכרו".

"בעיקר כעסתי"

ארבע השנים שעברו מאז מותו של אביו היו לא פשוטות עבור ברכה, שהיה בן 17 כשאביו שם קץ לחייו.

"השנים האלה עברו לא קל", הוא משתף. "בהתחלה אתה מפוצץ מבפנים, מחפש את מי להאשים ובמי צריך לנקום. אתה מתעסק בכל כך הרבה דברים רעים ששואבים אותך למטה ולא נותנים לך להתקדם. זה נורמלי כי בסופו של דבר הייתי מוצף, היה לי כל כך קשה, ולא ידעתי איך להתמודד עם כל הסיפור הזה.

"זה התחיל שלוש שנים לפני המוות של אבא שלי, שהיו גם הן לא קלות. אתה מרגיש שהסיפור גדול ממך, אתה קטן, אין לך יכולת לשנות. זאת תחושה מאוד מתסכלת. אחרי המוות שלו בעיקר כעסתי. ניתקתי מגע ורגש מעצמי. לא דיברתי על הנושא וזו פשוט היתה נקודה מאוד חלשה אצלי שלא רציתי לדבר עליה, כי היא עשתה לי לא טוב. לא הייתי מוכן להתמודד עם זה".

ואיך התמודדת עם כל זה בסופו של דבר?

"הזמן לא מרפא את הכאב, אבל מלמד אותך לחיות לצד האבל ולא לתת לו להשתלט עליך ולהעכיר לך את החיים. אתה יכול מאוד להישאב למטה, במיוחד בסיפור כמו של אבא שלי, אבל צריך לשחרר.

ברכה. "לקח לי זמן לשחרר" | צילום: יואב שלף

"זה כמו עוגן בים ששוקע ומשקיע אותך אם לא תשחרר אותו. לקח לי זמן לשחרר. לא חודש ולא חודשיים. עד היום אני מתגבר ומנסה לא לתת לזה למשוך אותי אחורה אל העבר. המוזיקה עוזרת לי בזה. תמיד אהבתי מוזיקה ותמיד חלמתי על זה, אבל רק אחרי המוות של אבא שלי מצאתי בה מפלט, מקום שמנחם אותי.

"המוזיקה עושה לי טוב ונותנת לי סיבה לקום בבוקר. אני מוצא בה המון נחמה ותחושת שייכות. המילים שכתבתי הן הדרך שלי לפרוק את מה שאני מרגיש. זה סוג של הגשמה עצמית".

אבא שלך היה אוהב את מה שאתה עושה?

"אבא שלי ואמא שלי תמיד תמכו בי ובמוזיקה שלי. הם חינכו אותי ללכת בדרכי ונתנו לי את הכנפיים ללכת אחרי החלומות שלי. הם בחיים לא הורידו אותי ממה שאני חולם עליו ורצו לתת לי את היכולת להעז ולימדו אותי שעבודה קשה מביאה תוצאות, ולהקשיב ללב שלי.

"הם ליוו אותי ותמכו בי לאורך כל הדרך וזה פשוט עצוב לי שהוא לא זכה לשמוע את המוזיקה שלי. אני בטוח שהוא היה מתרגש לשמוע אותי, כמו שתמיד הוא היה גאה בי. תמיד הוא אמר לי 'תראה איך מאמינים בך ואיך גאים בך, תמשיך ואל תעצור'. כל פעם שאני נשבר לגבי המוזיקה אני אומר לעצמי: 'זה החלום שלך, אל תישבר'".

ברכה נותר עם המון שאלות ללא תשובות, אך הוא משתדל להמשיך בחייו. "עד היום אני מוצף ולפעמים הולך אחורה, אבל אני משתדל ללכת קדימה ומנסה למצוא את הדרך שלי לשמור את הזיכרון שלו בלי לפגוע בחיים שלי. אני בטוח שהוא לא היה רוצה את זה. אני צעיר וצריך להמשיך הלאה.

"עברתי שלוש שנים עד שהגעתי למסקנה הזאת. זה לקח זמן. עדיין לא השלמתי לגמרי, הוא חסר בקידוש, חסר לראות אותו, לשמוע את הקול שלו, להריח את הריח שלו. יש לי בושם שהוא קנה לי ואני לא מעז לגמור אותו.

"קשה לשחרר אבל מנסים לא להישאב ולא לתת לסיפור של אבא למנוע מאיתנו להתקדם. מנסים לשמר את הזיכרון של אבא. הוא עדיין איתנו, נמצא איתנו בלב. אני לקחתי את זה לכיוון של המוזיקה ואני הולך אחרי הדברים שאני חולם עליהם, ואחרי מה שהוא דחף אותי אליו". 

תמיד איתך

ילד שלי, תבין אין פה הגיון,

הכאב הוא גדול ואין מקום בדמיון לברוח

העולם, הוא קצת גדול עליי

בין כל האנשים ורעשי ההמון,

אני מרגיש קצת אבוד, אין בכלל מקום לנשום או לנוח

זה נהיה לי קצת קשה מדי

יהיה פה בסדר גם בלעדיי,

האור שוב יזרח, תמיד כל יום מחדש,

אל תחשוב יותר מדי

תחזור לבית ספר, אולי תכיר חברה

וכשהכל שחור בתוך כל השגרה, תזכור

אני תמיד איתך

תמיד איתך