גיא פורת, הבעלים של סניפי הרצליה ורמת החייל של רשת הברים הארצית "ג'מס", הוא בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ארגונית ובמדעי ההתנהגות, חונך לשעבר של ילדים מתמודדי נפש, מנהל בדימוס של כמה ממועדוני הלילה המצליחים בארץ, יזם ומפתח של אפליקציה שמטרתה לחבר בין אנשים במקומות בילוי, ומעביר הרצאות על הצלחה עסקית לסטודנטים בתארים מתקדמים, שרובם מבוגרים ממנו. קו אחד מחבר, לדבריו, בין כל העיסוקים שלו: הרצון לגעת בנפש של בני אדם ולהשאיר אותן שמחות יותר מכפי שמצא אותן.

גיא פורת. "המפתח להצלחה הוא האיכות ולא הכמות" | צילום: אסף פרידמן

אבל עד שהגיע ל"ג'מס" ידע פורת (32) מכפר סבא משברים וקריסה כלכלית בשנות העשרים לחייו - ימים שהוא לא ישכח.
"פיתחתי עם ידידה את אפליקציית 'צ'ק ספוט', שמאפשרת הזמנת מקום מראש במקומות בילוי, ניווט אליהם, סימון המיקום שלך בתוך מקום הבילוי, וגולת הכותרת — אפשרות לפתוח בשיחה וירטואלית עם אנשים אחרים שנמצאים באותו מקום", מספר השבוע פורת על מה שהסתמן בתחילה כהצלחה מסחררת. "בהתחלה זה תפס תאוצה, והרבה אנשים דיווחו שזה עוזר להם לשבור את הקרח ולהכיר אנשים אחרים. טעינו כשלא השקענו מספיק בשיווק, לאט לאט כל העסק קרס והפסדנו כספים".

איך זה השפיע עליך?
"הייתי רגיל לאיכות חיים מסוימת ובתקופת הסטארטאפ נוצר גירעון כבד, הגעתי למקום שהייתי אמור לעבור לכרטיס אשראי דיירקט מחשש שלא אעמוד בחיובים. הייתי חייב לבנק עשרות אלפי שקלים - סכום לא מבוטל לבן עשרים פלוס. מה גם שאני בא ממשפחה ממוצעת, זה לא שיכולתי לבקש מהוריי, והבנתי שאני חייב להתפקס ולחשוב איך אני יוצא מזה.

"עבדתי בכמה עבודות מסביב לשעון, בסקרים, בפוליש, במועדונים בלילות. הייתי מלצר במלון, מלצר בברים ומה לא. הייתי ישן שלוש-ארבע שעות בלילה ויוצא ליום עבודה מלא, פלוס לימודים במכללת אריאל. הכול כדי להחזיר הלוואות.

"זו היתה תקופה שהמישור הכספי העסיק אותי מאוד, היה לחץ קיומי, הלכתי שישה-שבעה צעדים אחורה. הביטחון העצמי נפגע לי, העצמאות הלכה. האמונה העצמית מתערערת ולוקח זמן לשקם אותה. הייתי מתוסכל, הביטחון היה ירוד אבל בסופו של יום, בעזרת תמיכה גדולה של אשתי והמשפחה, חזרתי לעצמי".

מסלול חדש
כשהיה פורת סטודנט הוא הצליח לשלב את הלימודים האינטנסיביים עם מלגת חונכות פר"ח לילדים מתמודדי נפש, ועם עוד שתי עבודות: פיקוח על צוותי שטח של חברת סקרים ארצית, וניהול מועדון הריקודים "המימד החמישי" בנמל תל אביב - אחד המועדונים הגדולים והוותיקים בארץ.

את מועדון המימד החמישי המשיך פורת לנהל גם לאחר סיום לימודיו, יחד עם מועדון נוסף, "פסק זמן". לאחר הפיתוח שכשל והתקופה הקשה שעבר, פורת ניסה לחשב מסלול מחדש ולבחור כיוון עסקי לטווח הרחוק. דרך מכרה שלו, שניהלה באותה התקופה את סניף רעננה של "ג'מס", הוא הכיר את הרשת ונחשף לעקרונות האירוח של ג'רמי וולפלד, יזם הרשת, שאליו התחבר במיוחד.

פורת עם העובדים. "רוצה לעשות שמח בלבבות של כמה שיותר אנשים" | צילום: אסף פרידמן

"ראיתי איך תוך כדי האירוח ג'רמי ממש מצליח לשמח אנשים, איך הוא הופך את חוויית הבילוי למשהו הרבה יותר אישי מסתם להגיע לאיזה בר, לשתות את הבירה שלך וללכת. זה נתן לי חזון אמיתי: לארח אנשים, לקבל אותם למקום שלי ולהוציא אותם באנרגיות טובות יותר ממה שהם נכנסו", הוא אומר ומסביר שבאותה נקודה הבין שמקומו ב"ג'מס".

זה שלוש שנים וחצי שהוא מנהל את סניף רמת החייל של הרשת, והשנה קיבל על עצמו גם את הניהול של סניף הרצליה החדש, עם שותפים. "היה לי ברור שאני מאמץ את דרך האירוח של ג'רמי, והיום, כשאני מגיע לסניף שלי, אני מקדיש לפחות עשר דקות רק כדי להגיד לכולם שלום באופן אישי", הוא מספר.

"אני גם דואג שהצוות שלנו יהיה מגובש, וזה מוכיח את עצמו. בדרך כלל שיעור הנשירה של עובדים בענף המסעדנות בשנה הראשונה עומד על 80 אחוז. בצוות שלנו יש אנשים שעזבו לטיול ארוך של אחרי צבא, וחודש לפני שחזרו התקשרו וביקשו שאשמור להם מקום עבודה. הם לא נשארים פה בגלל הכסף, אלא בגלל האווירה. זאת משפחה לכל דבר, 25 חבר'ה שאחרי המשמרת הולכים יחד לים, או יוצאים לבלות יחד".

הסוד ליצירת צוות כה מגובש, מסביר פורת, טמון במתן משקל רב יותר לתכונות האופי ולאישיות של המועמדים לעבודה, מאשר לוותק ולניסיון המקצועי שלהם. "במהלך התואר שלי למדתי לא מעט קורסים בתורת הריאיון. למדתי לשאול שאלות שמראות לי מי הבנאדם, מעבר לכישורים שלו. אני שואל את המרואיינים שלי מה הם אוהבים לעשות, איך הם רואים אירוח, מה היתרונות והחסרונות שלהם כבני אדם; ואני בודק אם הם מחייכים ומה שפת הגוף שלהם משדרת. כל אלה מלמדים אותי הרבה יותר מאשר איפה וכמה זמן המועמד עבד בתחום לפני כן. חשוב לי הרבה יותר שהעובדים שלי יהיו אנשים טובים, מאשר שיהיה להם ידע רב במסעדנות".

בסניף הרצליה יש לגיוס העובדים משמעות נוספת: רובם סטודנטים זרים מ"הבינתחומי". "הצוות בסניף משמש להם סוג של משפחה חלופית בארץ", מסביר פורת, ומספר על שני סטודנטים זרים, שדרך העבודה המשותפת בסניף גילו שהם בני דודים.

חיי לילה ומשפחה
את הניסיון שצבר בניהול עסקים, פורת מעביר לסטודנטים לתארים מתקדמים במל"א — מרכז ללימודים אקדמיים, שמגיעים מדי סמסטר לבר כדי להקשיב להרצאה שלו על המתכון לעסק מצליח. "הסטודנטים בתארים המתקדמים הם ברובם בני 35 ומעלה, מבוגרים ממני, וזאת הרגשה נפלאה שאני מצליח לעזור להם עם הידע שלי".

פורת נשוי לשלי ואב לשתי בנות, אלמה בת שלוש ומיה בת חודש וחצי. המתכון שלו להצלחה בשילוב בין חיי משפחה לתחזוקה של שני עסקים מצליחים הוא, לדבריו, למצוא איזון בין החיים האישיים, המקצועיים והזוגיים. "הסוד לזה הוא למצוא שותפים נכונים - אם זאת בת זוג שיודעת לחזק אותך ולהשלים את החסר כשאתה לא נמצא, אם אלה שותפים לעבודה או עובדים לויאליים".

ואיך מסתדרים עם חיי הלילה כשיש כבר משפחה?
"זה שילוב מאוד לא קל. קשה לתחזק זוגיות כשאין לך ערבים פנויים, זה לחלוטין פוגע. אשתי היא אחות ב'בילינסון' ועובדת במשמרות, אז זה באמת לא קל. יש לנו עזרה מהסבתות והסבים, אבל מה שכן, בכל שישי לא משנה מה, אנחנו אוכלים ארוחת ערב יחד. ה'ג'מס' סגור ויש לי את כל הזמן שבעולם למשפחה".

מטרת העל שלו, לדבריו, היא "להצליח לעשות שמח בלבבות של כמה שיותר אנשים", וזה גם הקו שמנחה אותו בעסקים. "המפתח להצלחה הוא האיכות ולא הכמות. אם אני גדל, אבל לא מצליח להוציא כל אחד מהלקוחות שלי מאושר יותר מאיך שהוא נכנס, זה לא שווה".

שאיפות לעתיד?
"אני חולם להיות פסיכולוג, אבל בינתיים מאושר בעסקים ורוצה להמשיך ליהנות במה שאני עושה".