"אני קם כל בוקר ומודה לאלוהים שאני הולך על הרגליים. ההתעסקות באם ניפול בסקופ או לא, כבר הופכת לשולית ולא מעניינת". כך מתאר כתב הספורט מוטי פשכצקי את השקפת עולמו, לאחר שנפגע קשה בתאונת דרכים כשעשה את דרכו חזרה מסכנין, שם סיקר משחק במסגרת גביע המדינה.

פשכצקי. "אני מודה לאלוהים שאני עומד על הרגליים" | צילום: ריאן

פשכצקי (36), תושב פתח־תקוה, עובד בערוץ הספורט זה כ־13 שנה. לצד חשיפת פרשיות מרכזיות לאורך השנים, דוגמת משחקי הקלפים בנבחרת הצעירה, וניסיון התרמית של אליהו אליהו ברכישת מכבי נתניה, הוא שידר ודיווח ממאות ואולי אלפי משחקים, אבל הנסיעה חזרה מהמשחק של בני סכנין ומכבי חיפה שינתה את חייו.

קח אותי חזרה לאותו ערב של הארבעה בדצמבר 2018. אתה וצלם ערוץ הספורט, איציק צור, עושים את הדרך חזרה מסכנין. מה קורה אז?

"ההורים של אשתי ענת עברו תאונת דרכים קשה מאוד שבעקבותיה שניהם נפטרו. אין דבר כזה אצלי לסמס בנהיגה או לדבר בנייד גם במחיר שאפסיד סקופ. אני מרוכז כולי בנהיגה.

"גם כשיצאנו מסכנין, ביקשתי מאיציק שיישב לאכול ורק אז ניסע. איציק נהג, התחלנו לנסוע והגענו לצומת יגור. פנינו שמאלה ברמזור ירוק, ונהג בן 26, שהתברר מאוחר יותר שהיה מסומם, המשיך לנסוע ברמזור אדום ונכנס בצד שלי, שליד הנהג. בזמן הפנייה אני זוכר את איציק צועק 'יו יו יו' ואז היה בום אדיר".

"כריות האוויר נפתחו, החגורה נלחצה לי על הבטן, וכל צד ימין שלי משותק. הייתי בטוח שזה היה פיגוע", משחזר פשכצקי.

"מי חשב על תאונת דרכים? ואז זה היה כמו בסרטים. סחרחורות, הראש מתעופף ואני אומר לעצמי 'אני חייב לברוח מהאוטו שלא יעלה באש או משהו'. אני פותח את הדלת ולא מצליח לנשום. לחשתי לאיציק 'תביא לי את הנייד' כי מה שחשבתי עליו זה שאבא שלי, שהוא חולה לב, לא יגלה על התאונה דרך התקשורת. רציתי רק להרגיע אותו.

"אני זוכר הדים של שאלות של אנשים שהגיעו למקום: 'מה קרה לך? איך אתה מרגיש? אתה בסדר'? ואני רק מבקש את הטלפון וחמצן כדי לנשום.

"איציק הצלם כמעט ולא נפגע, אבל הוא היה בלחץ. כעבור 10־5 דקות הגיע אמבולנס שפינה אותי. אחרי שקיבלתי חמצן, ניסיתי להתקשר להורים שלי ב־12 בלילה והם לא ענו. רק אחרי כמה ניסיונות אבא שלי ענה. אמרתי לו, 'עשיתי תאונת דרכים קשה, אני לא יכול לנשום. נראה לי ששברתי את הצלעות. תצאו לכיוון רמב"ם'".

"הייתי חסר אונים"

פשכצקי הובהל לבית החולים כשהוא בהכרה, אך מצבו הוגדר בינוני עד קשה. הרופא שקיבל אותו ביקש ממנו להרים את רגל ימין אך הוא לא הצליח.

"הוא דקר אותי ולא הרגשתי כלום. הוא הסביר לי שהראש שלי מנופח ולמזלי זה היה בלי דם. נתנו לי 'פרקוסט' כדי להרגיע את הכאב. זה כדור שאם אתה לוקח אותו אתה מתחיל לחלום".

בהמשך הוא הוכנס לבדיקות סיטי מקיפות, במהלכן התבשר כי סקירת המוח יצאה תקינה. "לא הצלחתי לנשום אבל הייתי רגוע. הבנתי שאין לי פגיעה מוחית. ואז אמרו לי, 'בסיטי אגן התגלו כמה שברים, כמו גם בסיטי צוואר. בסיטי גב נמצאו מספר סדקים. לגבי סיטי בטן? הרופא ידבר איתך'".

מה עבר לך בראש באותו רגע?

"לא הבנתי מה זה אומר. יצאתי מהבדיקה ושאלתי את אבא שלי, 'מה קורה?'. אמרו לי, 'חייבים לפתוח את כל הבטן. יש לך ליטר וחצי של דם ולא יודעים איפה'.

"חיפשתי את המנתח שייתן לי הסברים. אשתי התייתמה מהוריה כתוצאה מתאונת דרכים, יש לי שלושה ילדים בבית, אני רוצה לדעת מה קורה. השם שלח לי מנתח בכיר באחת וחצי בלילה, ושאלתי אותו שאלה אחת: 'אני אצא מזה?'. הוא ענה לי, 'אם תיכנס עכשיו, אתה תצא מזה'. אמרתי לו, 'למה אתה מחכה? תרדים אותי'".

הניתוח ארך כארבע שעות ובסיומו הועבר פשכצקי לחדר טראומה. במשך חמישה ימים קיבל כדורים פסיכיאטריים, כדורים למניעת כאבים ומדללי דם.

במקום הארוחות שהיה רגיל אליהן, התפריט שלו שונה לכדורי "רקוסט", "ואבן", "קלונקס" ועוד. את המזון הוא קיבל דרך זונדה. אימו, ששהתה לצידו לאורך כל הזמן, רחצה אותו וטיפלה בו במסירות. "אין דברים כאלה, אמא יש רק אחת", הוא אמר השבוע בגאווה.

הצלקת | צילום פרטי

"אחרי מספר ימים הגיע אליי פצוע מתאונת דרכים, פתוח בגב ובבטן . אמר לי, 'אני יודע מה עובר לך בראש'. שאלתי, 'מאין לך? אתה יכול ללכת'.

"הוא ענה לי, 'מה שאתה מרגיש עכשיו, הרגשתי גם. בא לך למות, אתה בטוח שתהיה תלותי, שלעולם לא תוכל ללכת או לשחק כדורגל עם הילדים שלך'. ואני אומר לעצמי, 'וואלה, הוא קלע בול'".

היו לך מחשבות על מוות באותו רגע?

"לא, לא היו לי מחשבות על מוות, אבל הייתי כל כך חסר אונים. ואז אמרתי לעצמי, 'בואנה ניצלתי! פשוט ניצלתי! אני לוקח את זה למקום חיובי והולך לצאת מזה'".

"שלח לי מלאך"

לאורך כל הראיון, פשכצקי מדגיש עד כמה הוא אדם מאמין ושומר מסורת. הדבר הזה רק התעצם אחרי התאונה, במה שהגדיר כ"נס חנוכה" עבורו.

הוא מקפיד על שלוש תפילות ביום, קריאת תהילים, בית כנסת וקידוש בשבתות וגם שיעורי תורה של הרב עמי פייקובסקי ושניר גואטה, שני שחקני כדורגל לשעבר שחזרו בתשובה.

"גם כשהפסיכיאטר שערוץ הספורט שולח לי בכל יום שלישי אמר לי, 'בוא נדבר על העצבות, על הדכאון', אמרתי לו, 'אני לא שם, אני מסתכל על הדברים החיוביים'. שום דבר לא יחזיר את המעי שלי לקדמותו. החיים דינמיים, צריך לשמוח, ברוך השם אני עומד על הרגליים, מה שלא חשבתי שיקרה אחרי התאונה".

יש סיוטים בלילות?

"כל לילה כמעט. אני שומע את הצעקות של איציק הצלם שניות לפני שנכנס בנו הרכב. ואז אני מתעורר, רואה את אשתי ונרגע. היא האדם הכי אופטימי שיש למרות כל מה שעברה. היא הסתדרה עם הילדים, בית, סידורים, בישולים, עבודה, הכל. אין אישה כזאת. אלוהים שלח לי מלאך".

לזוג מוטי וענת פשכצקי שלושה ילדים: נועם (7) רום (5) ואביב (1.9), שכל אחד מהם הגיע במהלך הראיון לאביהם כדי לקבל ולתת אהבה.

"רק המחשבות עליהם, על האישה והמשפחה, איך אני חוזר לעצמי, זה מה שרץ אצלי בראש", הוא אומר תוך כדי שהוא מסתכל עליהם בחיוך אבהי נרגש. נכון לעכשיו הילדים לא יודעים מה בדיוק קרה לאביהם, שסיפר להם שקיבל מכה חזקה בבטן.

הם לא יראו את הבטן המצולקת?

"גם ככה שנתיים אסור לי להיחשף לשמש, ואני בכל מקרה לא נמנה על החסידים הגדולים של ים ובריכה". 

"גוטמן קפץ לבקר"

פשכצקי, שהיה רגיל לרוץ בין המגרשים השונים לאולפן ערוץ הספורט, היה רץ מדי יום גם כדי לשמור על כושר.

פשכה. "כישלון היא לא מילה בלכסיקון שלי" | צילום: ריאן

היום, מעל חודשיים אחרי התאונה, הוא נע בין פיזיותרפיה להידרותרפיה, כשהמקסימום מבחינתו זה ללכת ברגל 10 דקות וגם זה, תוך מאמץ גדול וכאבים עזים. בשאר הזמן הוא, כדבריו, "מטפס על הקירות" ומחכה שילדיו יחזרו מהמסגרות כדי לשהות לצידם.

לאורך כל הראיון, הטלוויזיה בסלון ביתו של 'פשכה' כפי שהוא מכונה, דולקת על ערוץ הספורט, כשמדי פעם הוא מעיף מבט על חבריו לערוץ משדרים.

עד כמה אתה מתגעגע לחזור לערוץ?

"מאוד מתגעגע. ואני כל כך גאה בכל החבר'ה בעבודה שהם עושים במקומי. אין סיפוק גדול מלהביא סיפור, וגם בשידורי משחקים שאני מעביר אני נהנה מאוד". 

אנשי הערוץ בקשר איתך? באים לבקר?

"כולם היו פה והתעניינו, מעוזרי ההפקה ועד לשדרנים ופרשנים של הערוץ. אומר לך יותר מזה, יום שני במחלקת טראומה, אני פותח את העיניים ורואה את תומר תורג'מן, מנכ"ל הערוץ לידי, אומר לי 'ששש, הכל בסדר'. אין לי מושג איך הוא נכנס לשם אפילו. גם אלי גוטמן שעזב כבר את הערוץ הגיע לבקר בבית החולים".

פשכה מספר על סלסלת פירות גדולה שקיבל ממכבי חיפה לבית החולים, על טלפון של אלונה ברקת לאשתו ועל ביקורם של סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, מאמני מכבי נתניה.

ועכשיו, כשאתה מתבונן מהצד, מה אתה חושב על תקשורת הספורט בארץ? לא פעם היא מלבה יצרים, מפטרת מאמנים ומרשה לעצמה לזלזל ולקטול שחקנים בפזיזות.

"בסך הכל, התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. אז יש אנשים עם דעות שונות, וצריך לדעת לקבל את זה. כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה.

"אני באופן אישי חושב שהשפה צריכה להיות פחות ארסית. אני לא מקבל את זה שאומרים: 'אין לו מושג' או 'צריך להעלות אותו על מטוס בדרך הביתה'. אפשר וראוי לבקר אבל צריך לספור עד 10 לפני שמתבטאים בצורה כזו או אחרת".

מתי נראה אותך שוב על המסכים?

"יש לי ביקורת בימים הקרובים, ואדע אחריה, אבל אחרי הניתוח נתנו לי ארבעה חודשים, עד מאי בערך.

"אני מתכוון לחזור לפני, עד למשחק של נבחרת ישראל לקראת סוף מרץ. 18 שנה אני מסקר את הנבחרת ולא הפסדתי אף משחק בית, וגם עכשיו לא אפסיד. ככה אני, וככה תמיד הייתי. 'כישלון' היא לא מילה בלקסיקון שלי. גם כשהייתי בגלי צה"ל לצד בנים ובנות של, תמיד הייתה לי מוטיבציה גדולה משלהם".

מי המרואיין הכי מבאס שהיה לך?

"איתן טיבי. מכבי ת"א היו שולחים אותו, כשהם היו רוצים לעצבן את התקשורת (צוחק). הוא מדבר רק בקלישאות".

ומי המרואיין הכי טוב?

"יש כמה: טל בן חיים, גם החלוץ וגם הבלם, יוסי בניון וערן זהבי. הם אומרים מה שהם חושבים ולא מפחדים".

מה פשכצקי המראיין היה שואל את פשכצקי המרואיין?

"את מי רצית לראיין מעולם הספורט ולא הספקת? הייתי עונה שאת אבי רן ז"ל (שוערה לשעבר של מכבי חיפה שנהרג בתאונה ימית בכנרת). בגללו רציתי להיות שוער ובגללו לעולם לא ארכב על אופנוע ים".

מה נאחל לך?

"בריאות. הנפש והגוף. ושאלוהים ייתן לי כוח לשנות את תרבות הנהיגה בארץ. לבן אדם פשוט מהרחוב כנראה לא מקשיבים, אז אם מישהו יקרא את הכתבה איתי, שאני כביכול מוכר, ויאמר לעצמו 'אני עם טלפון לא נוסע יותר', עשיתי את שלי".