עוד לפני שאיתן מור, שעובד ביום-יום כקברניט בחברת אל-על, נחת מטיסתו האחרונה כטייס מסוקי חילוץ, לאחר 22 שנות שירות ו-13 שנות מילואים — הוא חיפש את המקום שבו יוכל להמשיך ולתרום. אם לא לביטחון ישראל, אז לחוסנם הנפשי של תושביה.

איתן מור. "אם יש יכולת ורצון, אפשר למצוא לכך זמן" | צילום: אסף פרידמן

"החיים התחלקו למשפחה, לעבודה באל-על ולהתנדבות במילואים. כשידעתי שאני עומד להפסיק לשרת במילואים, חשבתי עם עצמי מה אני הולך לעשות", מספר מור, תושב כפר סבא, בן 58, נשוי ואב לשלושה. כעת, עם עבודתו כקברניט, החל להתנדב בעמותת ער"ן, המעניקה עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט. הוא מגיע למשמרות לאורך היממה, עונה לטלפונים ומנסה לסייע לאנשים הנמצאים במצוקה נפשית. "ההתנדבות זה לנפש", הוא אומר.

אתה פוגש אנשים שפונים על רקע מצוקות, שהתעוררו על רקע שירותם הצבאי?
"גם כאלה. לער"ן פונים במצוקות שקשורות לתחומים רבים מאוד, ביניהם גם התחום הצבאי. יש הרבה חיילים שפונים ומדברים".

באיזה סוג שיחות כבר נתקלת?
"האנונימיות של השיחות מקילה על הפונים. הם יודעים שהם פונים אלינו ואנחנו נטו שם בשבילם, בלי שום ביקורת וזיהוי. יש המון אנשים בודדים. זה יכול להיות בדידות פיזית, אישה מבוגרת שנמצאת לבד, אנשים שמרגישים לבד בעולם ורוצים לשתף. יש אנשים שעל אף שיש להם משפחה וחברים, הם לא מקבלים את המענה שהם צריכים. כאן הם יכולים לשתף. יש גם פגועי נפש שקשה להם מאוד, והם חייבים מישהו לחלוק אתו את הקושי שלהם. אנשים פונים גם בעקבות חרדות, דיכאון, פגיעות מיניות. יש קשת רחבה מאוד של פניות".

עמותת ער"ן מתקשה למצוא מתנדבים שיאיישו את העמדות בשעות הקטנות של הלילה, שעות שבהן אנשים שוקעים בבדידותם ונדרשים לאיש שיח. מור מספר על הפתרון היצירתי שמצאו בעמותה: "אני חונך מתנדבים ישראליים שחיים בטורונטו, קנדה, ובעקבות הפרשי השעות בין קנדה לישראל, יוכלו לתת מענה לאנשים שמתקשרים במהלך הלילה בישראל".

רוב המתנדבים בעמותה צברו ניסיון בחיים, אבל יש גם צעירים בעשור השלישי לחייהם. ההקשבה, הבעת האמפתיה והמסירות לכל שיחת טלפון — הם חלק בלתי נפרד מהעשייה במקום.

לדברי מור, הוא לא הטייס היחיד שבוחר להתנדב. "אני סבור שרבים מטייסים יוצאי חיל האוויר מחפשים דברים מעבר. אפשר למצוא לזה זמן בין הטיסות, אם יש יכולת ויש רצון".

רגע לפני שהוא ממריא לטיסתו הבאה, הוא מסכם: "ההתנדבות תורמת לי המון".