אין שום דרך מדעית לבדוק זאת, אבל אפשר לקבוע ברמת וודאות גבוהה שלא תפגשו הרבה אנשים שאוהבים כדורסל יותר מטלי בן ישי. בתוך הגוף הצנום יחסית (שעובד קשה מאוד בכל יום), מסתתר לב גדול של מי שפשוט משוגעת על כדורסל מהיום שבו היא זוכרת את עצמה. "אני נושמת וחיה כדורסל, מורעלת", היא מעידה על עצמה, "הוא בא לפני הרבה דברים אחרים, אני מפספסת אירועים, מאחרת למקומות. אין דבר כזה להיות חולה ולנוח במקום אימון. אין דבר כזה יום בלי להתאמן, גם בפגרה וגם אם לקבוצה יש יום חופשי. לא תמיד כולם מקבלים את זה, אבל זה לא מעניין אותי". כשהיא לא על הפרקט, באימון אישי או קבוצתי, היא כנראה תהיה ביציע או מול המסך, תצפה במשחק, תנתח ותנסה ללמוד.

בן ישי, במדי הפועל פ"ת, בדרך לעוד שלשה, מול אורית פרחי מירושלים. צילום: ארז גבאי

בגיל 34 (פחות שבוע) היא פותחת פרק חדש בקריירה הארוכה כל כך ונוחתת בהפועל כפ"ס מהליגה הלאומית שהיא מכירה כל כך טוב. אחרי עונה ראשונה מפתיעה בליגה הלאומית, בה העפילה לפלייאוף העליון והייתה על סף כניסה לפיינל-פור, הירוקות לא רוצות ללכת לאחור והחתימו את אחד השמות הכי לוהטים בליגה. למה בן ישי בחרה, אחרי שהתרגלה לשחק בקבוצות הכי חזקות בליגה, ללכת דווקא לכפ"ס? "הגעתי לאימונים פתוחים של הקבוצה והרגשתי מצוין", פתחה את ההסבר, "מעבר לכך, כבר עשור אני מנסה לשתף פעולה עם המאמנת גליה אורבך וזה לא הסתדר. כששמעתי מי השחקניות שיצטרפו העונה,  הדרך לכפ"ס כבר הייתה קלה וסלולה".

אוהבת לקחת אחריות. בן ישי מובילה התקפה. צילום: ארז גבאי

בין המצטרפות לכפ"ס ניתן למנות את שירה שכט, ששיחקה אשתקד עם בן ישי בהפועל "רוני" פ"ת, שהודחה בחצי גמר הפיינל פור בידי אס"א ירושלים למרות שהחזיקה ביתרון הביתיות (והעפילה בסופו של דבר על השולחן הירוק), את שרון רשף, חן הולצר, והצעירות רוני גולדין וסער דגן.

לאן יכולה להגיע כפ"ס? בן ישי לא מתביישת לכוון גבוה. "אני הולכת רק לקבוצות עם שאיפות ויומרות", סיפרה, "בכפ"X יש הרבה פוטנציאל ואין לדעת איך זה יסתיים ולראייה מה שקרה לנו בפ"ת בעונה החולפת. להערכתי יש ארבע קבוצות שעל הנייר מחזיקות בסגלים הכי חזקים ועמוקים – אס"א ירושלים, גליל עליון, גלבוע ומעגן מיכאל. אבל אנחנו נלך בכל הכוח וננסה להפתיע ולהיכנס לרביעייה.

טלי בן ישי מתרגלת למדים הירוקים. צילום: פרטי

"עבורי, האתגר הוא לא ללכת דווקא לקבוצות שנראות הכי חזקות, אלא לצמוח יחד עם האגודה, כפי שעשיתי בזמנו עם הפועל פ"ת. ההרגשה היא שכפ"ס זו לא עוד קבוצה, אלא מועדון, עם מחלקת נערות ענפה, מאמנים טובים, שקט תעשייתי וקהל, שממה ששמעתי מגיע למשחקים. אני לא באה להחתים כרטיס וללכת הביתה. יש פה את כל התנאים לעבוד קשה ולהגיע הכי רחוק".

כפ"ס תפתח את העונה במשחק גביע האיגוד מול רמת הכובש מהארצית (9/10). הליגה תיפתח ב-17/10 כשמכבי חיפה תגיע לכפ"ס לדרבי הירוקות של הליגה.

בעונה שעברה, כאמור, חזרה בן ישי להפועל פ"ת, האגודה בה שיחקה במשך ארבע עונות, בליגה הלאומית וליגת העל ואף אימנה באחת מקבוצות המועדון בליגה א'. "פ"ת זה הבית שלי ותמיד יהיה", היא מספרת, "היו לי שם חמש עונות מדהימות. אמנם גדלתי בבני יהודה, אבל הבית שלי תמיד יהיה במקום שנתן לי את הבמה ויחד איתו צמחתי. זו משפחה".

גם אם צניעותה לא תאפשר לה להודות בכך, טלי בן ישי היא הסמל הכי גדול של הליגה הלאומית בכדורסל נשים. היא משחקת בה כבר למעלה מעשר עונות (לסירוגין) ושש מהן הסתיימו בעליית ליגה (אם לא סופרים את העונה החולפת). "אחת השחקניות הוותיקות בליגה אמרה לבן ישי כי לא תפרוש עד שלא תשבור את שיא העליות שלי", היא מספרת בחיוך.

ארון הגביעים של טלי בן ישי. צילום: פרטי

בעונות השיא של בן ישי, שנבחרה פעם אחרי פעם לחמישיות העונה, היא נראתה כמי שנמצאת רמה מעל הליגה. ובכל זאת, למעט עונה אחת בפ"ת, אותה סיימה בממוצע דו ספרתי של נקודות, היא לא הפכה לשחקנית לגיטימית בליגה הבכירה ושיחקה בה סה"כ ארבע עונות. "יכולתי לשחק יותר עונות בליגת העל רק כדי להגיד שהייתי שם", היא אומרת בכנות, "אני לא מפחדת מאימונים בכל יום, גם ככה אני עושה זאת. גם הכסף הוא לא שיקול. אבל אני רוצה להיות דומיננטית, להשפיע על המשחק. אין שום דבר שמשתווה לתחושה ששינית משחק וניצחת אותו. בשביל זה אני חיה. בליגת העל הרגעים האלה ספורים".

את מרגישה פספוס שלא ניסית יותר בליגת העל?

"בגיל 28 הפכתי לשחקנית חמישייה בליגת העל. זה הפתיע אותי ואני שמחה שנתתי לעצמי את הצ'אנס הזה. אבל לא הייתה לזה המשכיות ותמיד אחוש פספוס. אני חוששת שאסיים את הקריירה, אביט לאחור ואשאל את עצמי למה לא נתתי עוד צ'אנס, אבל כמו שאמרתי, מה שעמד לנגד עיניי היה הרצון להוביל קבוצה ולהיות חלק משמעותי בתוכה".

מה הופך את הלאומית לליגה כל כך מיוחדת בעינייך?

"זו ליגה מרתקת. לראייה, סדרות הפלייאוף נערכות מול אולמות מלאים. ליגה על טהרת הישראליות, בנות 40 פלוס או נערות בנות 16 בראשית דרכן. נכון שיש קבוצות יותר חובבניות ושחקניות שמשלבות את הליגה עם לימודים ועבודה, אבל היא מאפשרת לישראליות להיות משמעותיות. מעבר לכך, זו ליגה מאוד טקטית. ליגת העל בנויה הרבה על משחקי 1 על 1 של הזרות, אבל בלאומית צריך הרבה חשיבה אנליטית".

בן ישי נולדה בשכונת התקווה ובאופן טבעי היא אוהדת די נלהבת של קבוצת הכדורגל בני יהודה ("תרשום, מחזיקת הגביע"). היא מקפידה להגיע למשחקים החשובים. כמובן, כמי שנולדה בשכונה הכתומה, הכדורגל אינו זר לה. "לא היה הרבה מה לעשות, לא מחשבים ולא אייפונים, אז הלכתי לחוג כדורסל, בשבילו יצאתי מהבית", היא מספרת, "נרשמתי לחוג בכיתה ג' ואהבתי את המשחק מיד. זה היה מקום מפלט עבורי. היו הרבה שהרימו גבה, לא היה שכיח אז לראות ילדה שמשחקת כדורסל".

המאמן שלה בכיתה ג' היה לא אחר מאשר אלי רבי, שהפך בהמשך לאחד המאמנים הכי מצליחים בכדורסל הנשים. "כבר אז הוא היה מצחיק אותנו מאוד", היא מספרת.

מהר מאוד הכדורסל הפך להיות חלק מרכזי בחייה. היא זומנה לנבחרות ישראל הצעירות ושיחקה (קחו אוויר) בבני יהודה, מכבי אשדוד, תל כביר, אס"א ירושלים, הפועל פ"ת, הפועל ראשל"צ, מכבי רעננה, אליצור ת"א וכעת בכפ"ס. "הכדורסל תמיד המקום שלי, שהצלחתי בכוחות עצמי והגעתי מהכי למטה", היא אומרת בגאווה, "היום כבר יותר מקבלים את זה. אני משחקת 25 שנה וגם אם יש עוד הרבה מה לשנות, תרבות הספורט לנשים הרבה יותר פתוחה. זה עדיין קצת מוזר לאנשים, אבל רבים רואים בזה עניין מעורר השראה".

מה תגידי להורים שחוששים לשלוח את ילדתם לשחק כדורסל בשל הדימוי הגברי של הענף?

"אנשים מבינים שספורטאי מקבל ערכים שהם הרבה מעבר ליכולת מקצועית וכושר גופני. ערכים כמו משמעת עצמית, עבודה בצוות, שאפתנות. אלה דברים שעזרו לי מאוד גם מחוץ  לכדורסל".

את מתחילה לחשוב על היום שאחרי הכדורסל?

"לא יכולה לחשוב על יום שבו הכדורסל לא יהיה שם. יש מחשבות על הפסקה בדרך, להקים משפחה, אבל לחשוב על פרישה זה מפחיד מדי עבורי. בניתי לעצמי מסלול מקביל (לבן ישי תואר שני בייעוץ ארגוני והיא עובדת בעיריית ת"א), אבל אני לא רוצה לדמיין מה יקרה אחרי".

אימון? בן ישי כבר אימנה בתיכונים, בליגה א' לנשים, אבל כיום היא מתמקדת באימון אישי. "אני מוצאת את הנישה הזאת מתאימה לי הרבה יותר", היא מספרת, "אני מרגישה שאני מצליחה להשפיע יותר. אני אוהבת את זה שבאים רק חבר'ה, בנים ובנות, שרוצים לעבוד קשה. זה מזכיר לי את עצמי, כשבאתי לבד למגרש, הנחתי קונוסים ועבדתי שעה וחצי על הטעיות והטיות גוף".

מודל לחיקוי?

"עודד קטש. השקט הפנימי שלו, קור הרוח. יש שקוראים לי "פוקר פייס". אני מנסה לשחק בשלווה וברוגע שלו. הוא תמיד רצה לקחת על עצמו את הכדור האחרון, גם אם החטיא כל המשחק. בכל משחק ארצה לקחת אחריות, גם ברגעים הכי מותחים. מעבר לכך, המשחק שלו יפה, עם החדירות, הטעיות הגוף, הקליעה והיכולת לעשות אחרים טובים יותר".