ויליקי במוקדמות ליגת האלופות. "צריך להשקיע כסף בספורט" | צילום: יוסי לזרוף, הפועל כפר סבא

ספק אם מי שצפה בסדרת הגמר הנהדרת של העונה שעברה בין הפועל כפר סבא למכבי חיפה, היה יכול לשער שהקבלנית הירוקה, אניה ויליקי (35), היא המבוגרת על המגרש. ממש לא הכי גבוהה, אבל אתלטית בצורה יוצאת דופן, קפטנית נבחרת ישראל צברה נקודה אחר נקודה, מכל זווית על המגרש, השאירה את החיפאיות ללא מענה ואת האליפות בצד הנכון. גם העונה, כמו בעונה שעברה כפר סבא צפויה להיות שם, כשהשחקנית ששמה נרדף למקצוענות ממש לא נראית כאילו היא מתכוונת להוריד הילוך.

ובכל זאת, לאחר האליפות הגיעו בקיץ מוקדמות אליפות העולם, ותזכרו את ענף הכדורעף המקומי שהפער ביננו לטופ העולמי רק הולך וגדל. גם שם היא הייתה, שריד אחרון לפרויקט זלינגר ולנבחרת שרשמה את הישג השיא של הכדורעף הישראלי עם ההעפלה לאליפות אירופה ב-2010. הפעם היא הייתה מוקפת בשחקניות שהפרש השנים הממוצע בינה לביניהן הוא 10+, "אני חושבת שהם מעריכים אותי וזה חשוב לי", היא מספרת על חוויתיה מהנבחרת. "אפשר לומר שאני כמו אמא. אני חושבת שאני במקום שאני יכולה לעזור להן, אני יכולה לעזור להן להעלות את הרמה שלהן. מבחינתי זה מקום שאני יכולה לעזור לבנות שאחרי זה יוכלו להחליף אותי", היא אומרת. אבל מנגד היא מסירה דאגות, לא נראה שוויליקי בדרך לפרוש בקרוב.

היי אניה, איך התגלגלת להפועל כפר סבא?

"אחרי הלידה השנייה באתי לכפר סבא. אני גרה קרוב לפה. עדיין לא הייתה לי הזדמנות לשחק פה לפני כן, שיחקתי בקריית אתא, במכבי רעננה ובחו"ל, ואחרי הלידה כפר סבא הייתה המקום האידיאלי שלי לכיוון שרציתי".

איך הקבוצה השנה?

"הקבוצה בסדר גמור. קשה להגיד יותר או פחות טובה מהעונה שעברה, אבל לא פחות חזקה. זו קבוצה טובה ואני מרוצה מאוד מהסטייל שלה, יש בנות מנוסות ועם אופי, עם הכל".

בשישי אתן מול קריית אתא ברבע גמר. מה יהיה?

"זה יהיה משחק מאוד קשה מבחינה מנטלית. מבחינה פיזית אנחנו מוכנות לנצח. אבל הפן המנטלי הכי חשוב, כי המפתח נמצא בראש. זה רבע גמר, הפסדת - יצאת. ואין עוד הזדמנות. אז יהיה הרבה לחץ ומאוד מעניין. כולן רוצות לנצח אותנו ובטח לעלות לחצי הגמר. אין ספק שתהיה מלחמה, אבל אנחנו מוכנות להתמודד. אנחנו יכולות לעשות את זה".

הקבוצה העונה | "לא פחות חזקות מעונה שעברה" | צילום: מתוך דף הפייסבוק של הפועל כפר סבא בכדורעף

את הגעת לישראל לפני 12 שנים. מבחינת הכדורעף הישראלי, את חושבת שהלכנו קדימה או אחורה?

"באיזשהו שלב הלכנו קדימה ובשלב אחר הלכנו אחורה. הפרויקט של אריה זלינגר כשעלינו לאליפות אירופה, זה היה שלב שהלכנו מאוד קדימה, וגם בשבילי באופן פרטי, בקריירה שלך אתה רוצה להגיע כמה שיותר רחוק. מצד שני, בארץ אין ספורט, וזה לקח אותי אחורה. אפשר לומר שאתה מגיע עד מטרה מסוימת ואז אתה נתקל בכל מיני דברים, פוליטיקה, מחסור בכסף ובספונסרים. ליגה לא מספיק חזקה, וגם עניין של תרבות. זה מצטבר הכל ביחד, אז אנחנו הולכים אחורה".

את מרגישה שפחות אנשים נמשכים לספורט?

"לא משקיעים פה הרבה בספורט וזה לא משנה באיזה ענף. חוץ מכדורגל ומכדורסל. כל מה שהוא ענף אחר לא משקיעים. זה ברור מאליו, זו מדינה שמשקיעה הרבה כסף בצבא, וזה הכל צריך להשתנות מלמעלה. האם אפשר לשנות משהו? בטח שאפשר. אבל זה קשה, אני מקווה שמתישהו עוד 10, 20 שנה משהו ישתנה פה. כבר משהו משתנה אבל לאט לאט. לא כמו בארה"ב, ברוסיה או במזרח אירופה, תראה איך משקיעים בספורט... זה שונה, נכון? כולם מבינים את זה".

מה היית משנה אם היית יכולה?

"צריך להשקיע בספורט יותר וזה לא משנה באיזה ענף. יש המון ילדים מוכשרים והם יכולים להיות מקצוענים ולהגיע לאולימפיאדה. מבחינת ספורט קבוצתי זה קצת יותר קשה. אפשר לתת כדוגמא את הפועל כפר סבא שהיא קבוצה מקצוענית שמשחקת בגביע אירופה, ועדיין חסרים בה הרבה דברים. חסרים עוזרי מאמנים בקבוצה, וזה לא משנה נשים או גברים, חסרים. אנחנו מתמודדים בגביע אירופה מול קבוצות עם חמישה מאמנים, עוזרי מאמנים, סגל של רפואה, סגל של פיזיותרפיה ומאמני כושר. ובכדורעף פה היום אין כסף לזה. על זה אני מדברת. צריך להשקיע כדי להיות מקצוענים, להשקיע במאמנים כדי לשפר את הקבוצה, כדי לגדל פה את הילדים. נכון, צריך כסף. זה מתחיל מכסף, מביאים שחקנים, מביאים מאמנים, מביאים צוות רפואי ועובדים ביחד. יש את זה בכל מקום בעולם".

אני יכולה לתת לדוגמא את הבת שלי קטיה שמשחקת במחלקת הנוער של מכבי רעננה בכדורסל ויש להם פיזיותרפיסט צמוד ויש כמה מאמנים שעובדים. אתה מבין? יש משהו אחר בארץ בכדורסל, והיא רק בכיתה ז'". 

את מדברת באמת על מחלקת כדורסל הנערות הטובה בארץ, זו של מכבי רעננה והיא לא נפוצה, אבל מנגד גם אומרים שיש הרבה עומס במסגרות האלו.

"אבל מה זאת אומרת עומס? אני מגיל 14 משחקת בקבוצות בינלאומיות עם נשים שמבוגרות ממני ב-15 שנה. ועומס של משחקים וזה מכין אותך לגיל יותר מבוגר".

כן, אבל כאן באמת יש את שאלת המעטפת, אם יש מעטפת שתומכת בך, זה מעולה. אם לא, אתה נעלם.

"נכון, אבל בספורט זה ככה. אתה חייב עבודה קשה. אז נכון יש עומס, צריך לעבוד עם ילדים, ואני חושבת שהם יודעים איך לעשות את זה. אבל זה הכל עבודה קשה. פה למשל אין קייטנות ספורט, וזה משהו שחייב להשתנות. הורים חייבים לשלם הרבה כסף כדי שהילדים שלהם יעשו ספורט. כאן משרד החינוך חייב להתערב, המדינה חייבת לעשות את זה. לעזור להורים כדי שהילדים יהיו בספורט. בגלל זה המון כשרונות נופלים, לא מגדלים אותם. ספורט בונה אותך כבן אדם, באיזשהו מקום אי אפשר לדעת אם הילד שלך שיושב בבית יש לו כשרון שמתאים לענף כלשהו והוא יכול להיות אלוף. אנשים שאין להם כסף, לא שולחים את הילדים שלהם לספורט. זה קשה לשלם על חוג היום. הורה צריך לשלם היום 1,000 שקל בחודש לחוג, ואם יש לך שלושה ילדים, צריך המון כסף. כשאני הייתי ילדה לא שילמנו גרוש על חוגים שהשתתפתי בהם".

על ההורות. "הרבה סידורים, כמעט לא ישנים, כיף גדול" | צילום: יוסי לזרוף, הפועל כפר סבא

אוקיי, אבל המדינה שואלת בשביל מה בכלל שאני אשקיע בספורט, למה שלא אשקיע בדברים אחרים.

"כן, אבל זה רק ככה בארץ. בכל המדינות האחרות יש השקעה רבה יותר בחינוך ילדים לספורט, ויש ניסיון להתאים בין הילדים לענפי הספורט. וילדים משתתפים המון בספורט. פה יש מקרים שילד מגיע לחוג והוא לא מעוניין להשתתף בו, אבל ההורים שלו משלמים אז צריך לסבול אותו".

איך באמת משלבים בין המשפחה לספורט. גם לך יש שני ילדים צעירים.

"כן יש לי את קטיה ואת טים שהוא בן 3. יש המון סידורים, המון עבודה, כמעט לא ישנים, אבל כיף חיים".

טוב, בכל זאת בכפר סבא עצמה, יש תחושה שהכדורעף נמצא בפריחה. יש כמויות של ילדים שמשתתפות בענף.

"הוא די מצליח. אבל בסופו של דבר אם רוצים להפוך אותו למקצועני יותר, הספונסרים חייבים להביא הרבה יותר כסף. קשה למועדון הזה ללכת לבד, צריך שיעזרו לו יותר כלכלית".

יותר מזה, התחושה היא שכדורעף הנשים בישראל זה אתן, מכבי חיפה, קצת קריית אתא וזהו.

"בדיוק. יש אולי מכבי חדרה. אבל אני עדיין לא הבנתי בדיוק מה קורה שם. הם מביאים שחקניות זרות אבל עדיין חסר שם המון ובהרבה מובנים, זה מתחיל ממאמן, אין לי מושג למה הם עדיין לא התרוממו לרמה יותר טובה. אני חושבת שחסר להם כסף לזרות יותר טובות, כי בסופו של דבר גם בחיפה, קריית אתא וכפר סבא כן יש זרות טובות".

אז בסופו של יום עוד כמה שנים תמשיכי? 5, 10?

"אוקיי, 10 זו הגזמה. המון אנשים שואלים אותי את זה, אבל אני אומרת תמיד 'רק בריאות שיהיה לי' ואז הכל אפשרי. אם תהיה לי בריאות אני חושבת שאפשר לשחק עוד 5 שנים לשחק ברמה טובה, עד שאני ארגיש שיש מישהי שעוברת אותי ואני כבר לא ארגיש בעניינים ואז אני אפרוש. אבל להגיד מתי זה יקרה אני לא יכולה, נכון להיום זה מאוד קשה. יש לי תכנון לעוד כמה שנים, אבל בעזרת השם".