26 שנים של גידול ילדים לימדו אותי, שאחד הדברים החשובים בחינוך הוא הצבת  גבולות. הבעיה העיקרית עם הצבת הגבולות היא, שאנחנו כל כך רוצים לרצות אותם, כי הם מתוקים ומקסימים וחכמים.

התוצאה: גם כשאנחנו מאוד החלטיים לגבי אמירת ה'לא', היא מלווה בייסורי מצפון שמקטינים את יכולת העמידות והחוסן האישי לפעול ממקום נכון.

אז הנה כמה דוגמאות שימחישו למה כדאי להגיד "לא" ולהרגיש טוב עם זה:

המחשה: shutterstock

אמא, תזמיני לי פיצה (אז מה אם הזמנו גם אתמול?)

אם זה לא מתאים לערכים שלכם, לא מסתדר בתקציב המשפחתי של אוכל מחוץ לבית, ואם ממילא המקרר מלא במוצרים שלא בא לכם לזרוק, אין שום הצדקה להתפתות ולהסכים להזמנה של פיצה בתדירות שנראית לכם מופרזת.

אפשר להגיד "לא", לדבוק בתקציב, לערוך להם היכרות עם המקרר ועם כמה ערכים בריאותיים ולהרגיש נינוחים. גם כשהילדים מבקשים שוב ושוב כסף כדי לצאת למסעדה עם חברים, ראו בזאת הזדמנות להרגיל אותם לתקציב קבוע של דמי כיס. כך הם יתרגלו התנהלות בתוך גבולות. וגם יאכלו אוכל יותר בריא.

אמא, תקני לי תוספות למשחק המחשב (לכולם כבר יש)

אין ספק שהילדים שלנו נמצאים ליד המסכים שעות רבות מדי. אבל למשחקי המחשב ולאפליקציות יש צד שלילי נוסף: הפיתוי האינסופי לרכישות נלוות.

אם הילדים מבקשים לקנות בגד חדש לדמות, או עוד מטבעות כי לנצח במשחק, אתם לא מוכרחים מיד לשלוף את כרטיס האשראי. תרגישו טוב להגיד: "לא. עד כאן". תסבירו להם שזה סוג של התמכרות, ומבחינתכם כל רכישה כזאת "עולה להם": היא בדיוק כמו משחק או מתנה שאתם קונים בחנות.

אמא, תקני לי טלפון חדש (כי האייפון 7 כבר ישן)

עד שהם יעבדו בעצמם ויחליטו לבזבז את ההכנסה שלהם על שדרוגים אינסופיים, תרגישו חופשי לומר "לא": הם לא באמת צריכים את הטלפון הכי חדש, וכדאי מאוד שהוא לא יהיה הכי מהיר, כי אז הם לא יניחו אותו לרגע.

לא יזיק שיפתחו סבלנות, אחריות וצניעות ויבינו שכל עוד הם עדיין מאבדים דברים, הטלפון הישן שעובד הוא  סבבה לגמרי.

אמא, תקני לי אופניים חשמליים (אז מה אם זה מסוכן?)

כמה פעמים נתקלתם בילדים בני 13-14 שרוכבים על אופניים חשמליים? משום מה את ההורים שלהם לא מטריד שהחוק מתיר רכיבה רק לבני 16 ומעלה. אז למרות ש"לכולם יש" ו"לכולם מרשים", אתם יכולים, וליתר דיוק צריכים, להגיד "לא": כי זה מסוכן, כי זה לא חוקי, וכי אפשר להסתפק באופניים רגילים. זה גם ספורטיבי וגם חסכוני.

אמא, תביאי לי מורה פרטי (אין לי כוח לכל שיעורי הבית האלה)

המקום המאתגר ביותר, שהורים רבים עוברים בו לדום, הוא כשהילד מבקש שיעור פרטי. מעטים אלה שעומדים אמיצים ועונים לו שקודם ילמד, יתאמץ, יכין שיעורים, יפנה למורה וימצה את שיעורי התגבור שמציעים בכיתה, לפני שהם קופצים לשלם הון על שיעורים פרטיים.

גם במצב כזה - אם יש לכם קושי כלכלי, ואם אתם חושבים שלא מדובר בבעיה נקודתית אלא פשוט בהרגלים רעים של למידה - אפשר להגיד "לא".

עדנה קורן, אמא לארבע בנות, מנכ"לית אודם, חברה להכשרת עובדים ומנהלים, שעוסקת גם בהכשרה בעולם החינוך www.odem4u.co.il