הצפה בטקסס | צילום: AP

השבת נקרא את פרשת נח שמספרת לנו על אדם שאת שמו היא נושאת, ואשר על פי הכתוב "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו". כולם מסביב לנח חטאו אבל הוא היה בסדר סך הכל, ולכן כשהאל החליט למחוק את האנושות מעל פני האדמה הוא התגלה לנח וציווה עליו לבנות תיבה, לצפות אותה בחומר אטום למים ולחכות.

האל גם חושף בפני נח, על פי המתואר במקרא, את תוכניתו: "וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע." בהמשך נאמר לנח להכניס אל התיבה זוגות זוגות של בעלי חיים: "וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ".

בהמות טהורות, לעומת זאת, זכו בכרטיסים נוספים ל"קרוז החלומי" – שבעה במספר, מסיבה שתתברר לנח ולנו בהמשך.

כולם מסביב הקניטו את נח אבל כשהשמיים התכסו עננים וגשם עז החל לרדת ולהציף את העולם, יש להניח שרבים התקנאו בנח ובמשפחתו שקיבלו התראת צונאמי מוקדמת.

מי שמכיר מעט את מיתוס המבול, יודע שבמסופוטמיה - האזור ממנו הגיע אברהם אבינו - היה סיפור דומה שמתואר בעלילות גילגמש, אחת מן העלילות הספרותיות הקדומות ביותר של האנושות.

לפי הסיפור, האל הבבלי אאה מתגלה לאותנפישתים, שהיה בנו של המלך אובר-תותו, וחושף בפניו את תוכנית האלים להשמיד את האנושות. הוא מציע לאותנפישתים לבנות תיבה גדולה, להכניס אליה את בני משפחתו וכן מדגם מייצג של בעלי חיים וכך לצלוח את הסערה.

רבים מחוקרי המקרא סבורים שסיפור המבול בתנ"ך שאב את השראתו מהאפוס הידוע, בשינויים שהתאימו לרוח המקרא. כך למשל, האל האחד והיחיד הוא שמחליט על המבול ולא עדת אלים, האל בוחר את נח ולא יוזם פנייה אליו בסתר מאחורי גבם של האלים האחרים והכי חשוב: בעוד שבסיפור המבול המסופוטמי האלים עומדים למות מרעב, כי אין בני אדם שיקריבו לכבודם קורבנות, ועטים כזבובים על הקורבנות שמעלה אותנפישתים, במקרא נח אמנם מקריב קורבן (ולכן הוא לקח שבע בהמות טהורות) אבל האל המאופק כלל אינו זקוק להם למאכל: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי", נכתב.

אבל מעניין לגלות שמיתוס המבול נמצא בתרבויות נוספות, רחוקות מאוד מן המזרח הקרוב עד כדי כך שקשה להניח שהושפעו מהסיפורים והאמונות של האנשים שחיו כאן, כמו למשל האצטקים. לפי הסיפור האינדיאני, העולם נברא ונחרב מספר פעמים: בפעם הראשונה בני האדם נטרפו על ידי נמרים, בפעם השנייה נשבה רוח עזה שחיסלה אותם, בפעם השלישית ירד גשם של אש ובפעם הרביעית ניתך מבול על הארץ.

הגאולוגים מספרים לנו שלפני כ-70 אלף שנה בערך, נגרם שינוי אקלימי שהוביל לגשמים עזים שירדו וירדו ללא הפסקה - בערך 2,500 מ"מ גשם בשנה. מפלס ים המלח, המקום הנמוך בעולם, עלה ועלה. לפי אחת התאוריות, האירוע ההוא הוביל, ככל הנראה, את המין האנושי לסף הכחדה.

האם כל אלה הם עדות לאותו מבול ששטף את העולם וכמעט הכחיד את האנושות? האם הטראומה הייתה עד כדי כך גדולה שהד אותו אירוע עבר מדור לדור, בכל מקום על פני כדור הארץ?