צילומים: פרטי

יש לו מבט לעמירם מילר, זקן חברי מועצת העיר ומונמנט כפרסבאי בפני עצמו, מחשיד: לעולם תהא התחושה בכל שיג ושיח עימו שהוא יודע שאתה יודע שהוא יודע שאתה יודע. זו תכונה מפא"יניקית ידועה, שמילר הוא אחד מתוצריה המובהקים.

האנליזות שלו הן מהמבריקות שקיימות אצל כל פוליטיקאי, מקומי או ארצי. איש יודע ספר עמירם, שמשום מה, כמו רבים בדורו - דור הצטעלך - פנה לפוליטיקה, ושמה קבע את אוהלו מימי קדם.

עמירם מילר. צילום: אסף פרידמן
הוא רצה לסיים את הקדנציה הזו בגראנד פינאלה - לממש את תאוותו ולכהן כראש עיר בשנה האחרונה עד לבחירות. זו הייתה יכולה להיות סיומת הגונה לאיש שימיו כימי בית ספיר. הוא הבין מהר מאוד שזה לא הולך לקרות. איש חד אבחנה כאמור. לכן את פרישתו מהחיים הפוליטיים הוא דוחה. גילו הוא לא פקטור בעניין. בכלל, במפלגת העבודה לדורותיה "גיל" זה משהו שטוב שיש לך אותו, אבל לא ממש חייבים לנפנף בו.

יודע עמירם שסניף העבודה המקומי לא יבחר בו. הם מזהים בו, חברי הסניף הצעירים, שריד מהגוורדיה הישנה, זו שממש לא מספרים עליה לילדים לפני השינה. חוץ מזה, בימינו אין שימוש בארכיונים כשיש ויקפדיה.


הגה לו עמירם רעיון: הוא יקים מפלגת גמלאים בעיר ויתמודד בראשה בבחירות. הוא יודע שגמלאים בכפר סבא הם נתח נכבד מהאוכלוסיה (הרבה יותר מערים אחרות). הם מכירים אותו ברובם, מי לטוב, מי לרע ומי שלא נדע, ויאללה - מנדט - שניים אפילו.

יפה הרעיון של עמירם, עטיפה נאה לו - והתוכן ריק אין בו דבר. מה יש במפלגת גמלאים מוניצפלית? כלום! רק הרשות המחוקקת וזו המבצעת יכולה להשפיע על גמלאים. לא הרשויות המקומיות. האם הוא יעלה את קצבתם? האם הוא יתן הנחות בארנונה, אוטובוס וחשמל? לא, כל אלו הן החלטות ממשלה וגופים ממלכתיים. לא מועצה. בכל הקשור בתרבות, אולי הדבר היחיד שבאפשרות הרשות המקומית להשפיע, כפר סבא כבר מככבת החל מהמתנ"סים וכלה בקתדרה החדשה של העיר שהפכה להצלחה מסחררת. אז במה הוא יועיל?


כשמינה אריק שרון ז"ל את אחד מהשרים בממשלתו לשר "בלי תיק" - הוא ניגש אליו ותינה באוזניו את חוסר רצונו לשבת ללא מעש כשאין לו תחום אחריות ופעילות. בסארקזם השמור לו ענה שרון: "מפתיע אותי איך אתם חושבים שאלו שכן יש להם תיקים, כן עושים משהו".

_____

העלה את הסעיף 

לפני כשלושה שבועות, בישיבת מועצת העיר הסוערת, מבית ומחוץ, כשקולות הפגנות ה'בעד' ו'נגד' בן חמו נישאות בחלל הגשום, נבלעה בסד הצווחות, הבכי והנהי בישיבה ההיא ויכוח תמים למראה, לא היה בו עניין לעיתונאים. הדובר: ממה שיינפיין והחזיק החרה אחריו, עמירם מילר. הסעיף המובלע והמדובר היה הרשאת חתימה בחברה הכלכלית. מה יש בו בסעיף הזה שאמור להעלות את הסעיף לכולם?


אז ככה:


החברה הכלכלית היא חברת בת של העירייה, שכן בטובתה, היא הפכה למעשה בשנים האחרונות לזרוע הביצועית הממשית היחידה של עיריית כפר סבא, שכבר התחילה לגלות סימני התאבנות וביורוקרטיה. עם התפרצות פרשיית בן חמו היא הפכה למעשה להיות "ה-עירייה". ידה בכול ואין כל יד בה. מקייטרינג והסעדה, דרך נדל"ן ותשתיות ועד לפנאי ושעשועים.


אי אפשר לבוא אליה באשמה - הוואקום שנוצר בעירייה שאב אותה אליו. לא שהיא סובלת מזה - חס וחלילה. להווי ידוע - כחברת בת - החברה הכלכלית, כל חברה כלכלית, צריכה להיות קודם כול כלכלית. כל מיזם ופרוייקט שהיא מטפלת בו חייב להניב לה מינימום 5% רווח. אז מה הבעיה כאן? לא הרבה, מלבד זה שלא תושבי העיר בחרו אותה ולא את הפרוייקטים שהיא לוקחת ומתעדפת.

ממה שיינפיין

המחוקק חשש מכך וקבע כי היו"ר שלה וממלא מקומו יהיו נבחרי ציבור. אהה, וגם אחד ממורשי החתימה. שלא יעשו מה ב.. שלהם ושידעו שהם צריכים לתת דין וחשבון לבוחריהם. לא שכוונתם זדון, חלילה. על פי רוב, הביצועים שלהם טובים פי כמה מביצועי כל רשות מקומית הסובלת מפוליטיקה קטנה וביורוקרטיה טרחנית.

אבל יש עוד עניין קטן וזניח ושמו: דמוקרטיה. כן, מה לעשות, זהו המשטר בו אנו חיים ואליו נשואות עיננו. לא משטר פקידים מקצועיים - אלא נבחרים.


ממה שיינפיין היה נבחר הציבור שכיהן כממלא מקום יו"ר החברה הכלכלית. הוא התפטר לפני כשנתיים, רשמית לשם עיסוקיו. לא רשמית: חשד כי פרוייקט שיפוץ בית האומנים ניתן ללא מכרז (או לפחות לא מכרז שהוא ראה) למקורבו של בן חמו.

מאז: הוא שם עינו על החברה הכלכלית, ויש לו עין בוחנת. גם כך הוא היה להם כקוץ ודרדר בין עיניהם בתקופת כהונתו. קרא כל מכרז, לא חתם על כל דבר, בדק, חקר, בחן: "לא מבינים למה הוא צריך לשבת שם שעות", אמרו בזמנו, "אין לו מה לעשות?". יש בעיה עם אנשים ישרים, אמר אוסקר וויילד, הם ישרים!


בישיבת המועצה הסוערת ההיא הוא שמע בין תנוך לאפרכסת, על הצעת החלטה האומרת שלא צריך שנבחר ציבור יהיה מורשה החתימה בחברה הכלכלית, מספיק עובד עירייה: "אלו תקנות חדשות ממשרד הפנים", אמרו לו (לא הוא ולא אנחנו ראינו את התקנות האלו, אבל ניחא - ארור החשוב אוון). הוא מחה. זה לא תקין ציבורית, אמר. עמירם מילר, שהבין מייד לאן זה הולך, וממרום ניסיונו יודע את מה שרבים לא יודעים, שפקידים מקצועיים לעילא מנהלים את עיריית כפר סבא בשנה האחרונה, הם, ולא נבחרי הציבור, גיבה אותו. בסופו של דבר הסתייגותו של שיינפיין התקבלה, אפעס, לא בחדווה יתירה.


הא לכם סעיף קטן, שולי, שמסביר אולי יותר מכול את הפוסט טראומה העירוני שכולנו חווים בשנה האחרונה.
_____


החטא ועונשו


"לפני שבר, גאון..", הפסוק הזה מספר משלי, שפירושו גאווה מביאה לידי מפלה, הוכיח את עצמו אין ספור פעמים בריאליה היומיומית. גם עם ראש העירייה (הנבצר/המורחק/המושעה/הנידח מחק את המיותר) יהודה בן חמו. רק שהוא שכלל אותו: גם במפלתו קומתו לא שחה וגאוותו שחקים.


השבוע לימדה הפרקליטות את יהודה בן חמו פרק בהלכות ענווה. ספק אם הוא ילמד אותה. נבחרי ציבור הנחשדים בפלילים - מתחלקים לשניים: אלו שמודים ועוזבים, ואלו שנלחמים מלחמת חורמה. בכרוניקת ימי השחיתות בארצנו, הטקטיקה הראשונה צלחה. אלו שמודים ועוזבים, על פי רוב, מרוחמים. לא שנמחקים עוונותיהם, אלא שלא בודקים בציציותיהם עד דוק. יואל עזרזר ברעננה, כדוגמה מוניצפלית קרובה. צחי הנגבי, כדוגמה ארצית רחוקה.

יהודה בן חמו. צילום: רמי זרנגר

בן חמו בחר במלחמה. זה האינסטינקט שלו - אין אחד שיכריעו ברך. עד שבאה השבוע הפרקליטות והכריעתו אפיים. הוא בחר להמשיך ולכהן, כאשר ברי היה לכל בר בי רב שאין דעת הפרקליטות והמשטרה נוחה הימנו. הטקטיקות שלימדוהו עורכי דינו, מן הסתם, להשהות ולדחות את השימוע בעניינו, הוסיפו עוד קיסם למדורה. קיסם? קורות בית קפנדריא!


והפרקליטות יודעת להעניש (תשאלו את אולמרט) והיא הענישה: הוסיפה לו השבוע עוד כתבי אישום, פכים קטנים, השמורים עימה לעיתות כאלו. מצביאים דגולים לימדונו: נסיגה היא הדרך הטובה ביותר להתקפה. בן חמו לא היה מצביא דגול.