כפר סבא (צילום: תומריקו)

אז בלי הרבה הקדמות, בואו נטעם קצת מהמרור ונתחיל לספור:

1. מכת הפקקים: למעשה לא צריך להכביר מילים על הנושא הכאוב הזה. אנחנו לא מכירים תושב או תושבת כפר סבא שלא טועם מהמכה הזו בכל בוקר וערב, פעמיים בכל יום תמיד, ולאו דווקא באהבה. כאילו, יש פקקים בעולם, אנחנו מבינים. קידמה וכל הבוג'ארס הזה שמנסים להאכיל אותנו בכפיות קטנות של סבל, אבל רבאק, חאלס. כמה אפשר לעמוד בין רחוב טשרניחובסקי לצומת רעננה?

ולא עוזר כל מה שמנסים: תקומו גם בארבע לפנות בוקר, תצאו לעבודה בעשר, תכריזו על שביתה במשק, תחכרו מסוק וגם הוא יצטרך להמתין בצומת עליה איזה שעה עד שיראה את הוינקר של זה ממולו מתחיל להבהב.

כן, הייתה מכת דם במצרים, ולא יכלו לשתות (לנו יש זירו, תודה) אבל אין אחד בעיר הזו שלא יקריב את הצמאון שלו תמורת הנחמה לראות על הוויז פעם אחת בחיים זמן הגעה משוער נורמלי לעבודה.

 פקקים בצומת העליה (צילום: יעל שרר)

  1. 2. מכת כביש 531: יום אחד יצטרכו בלשני ארצנו להסביר כיצד צמד מילים שהיה אמור להיות הצלה ורווחה גדולה, הפך במהרה מבחינה סמנטית לקללה שמטילים רק על אקסים: כביש 531. צמד מילים שהפך לסיוט מצמרר כל אימת שנאמר. כן, הוא גם קשור לפקקים - אבל הוא קטגוריה נפרדת. למה? כי מישהו במשרד התחבורה או השד יודע איפה (חוצמזה שלא משנה מה זה בטוח קשור לישראל כץ) חשב שפתיחת הכביש הזה ישחרר את "הפקק של המדינה" ובמקום זה אטם לנו אותו בהלחמה. אז לא שחרור ולא נעלי ספורט, שאותם תנעלו כדי לרוץ את הנתיבים שנפתחו ותגיעו בפער של חצי שעה לפני פרארי שתקועה שם ברמפות.

יבוא יום, אומרים לנו כץ והחבר'ה, שהמיזם הזה עוד יפתח לנו אוטוסטרדה בחיינו. יכול להיות, בינתיים הוא פותח לנו את הצורה, וליום הזה ממש ממתינים כל אלו שעומדים שם איזה יום יומיים עד שנכנסים הביתה.

כן, הייתה מכת צפרדע די דוחה במדינת הפרעונים, ואת הצפרדע הזו שהעניקו לנו במתנה כל גוזרי הסרטים עוד לא הצלחנו לבלוע.

צילום: יעל שרר

 

  1. 3. מכת זיהום אוויר: טוב, זה ריטואל יומי קבוע, שהפך להיות סימן ההיכר של בית כפרסבאי ממוצע בשנתיים האחרונות: 'אתם לא מריחים שרוף'? נשמעת הזעקה מצד מי מבני המשפחה, ומיד מתחילים להסניף את כל החדרים כדי לראות אם המטען של הסמארטפון לא הבעיר איזה סדין. אבל לא, זה תמיד בא מבחוץ וגם אם נסגור את החלונות והדלתות, ונשב ספונים עם מסיכת אב"כ וניילונים על הדלת תמיד יימצא איזה חרך סורר שיחדיר מנת כימיקלים יומית לריאותינו.

בעוד כפר סבא זוהתה בניחוח הפרדסים לפני עת הונפו החרמשים, עכשיו אנחנו זוכים לניחוחות ברביקיו כימי, מנגל רדיואקטיבי וסתם "על האש" שמגיע מהמזרח (מה הם שורפים שם לעזאזל?) ומצפון מערב (זה מהמפעלים או סתם עדר פרות שהחליט להפליץ לנו את הלייף?) שגורם לכולנו להזדהות לחלוטין עם חולי אסטמה.  איףף.

כן, הייתה מכת כינים שם במדבר, ובטוח התגרדו, אבל הם לפחות יכלו להשתמש באיזה תכשיר או סתם מסרק סמיך. פה, הכול סמיך מאוד לנשימה.

 אובך וזיהום אוויר (צילום: אריאל ימיני)

  1. 4. מכת הפיקוסים: מנסים להסביר לנו, תושבי רחובות הרצל רוטשילד, ולמעשה חצי ממרכז כפר סבא, שהפיקוסים האלו הם מסימניה הבולטים של העיר. יפה מאוד. מנסים גם להעביר לנו שיעור בוטני עונתי על פירותיהם שמזהמים לנו את הרחובות והבתים. פשש, גדולים אתם. ויש גם את הנימוק לגבי עטלפי הפירות המשתוללים שבלנקו העבירו אצלם החלטה בקבינט העטלפים היושב ברחוב הרצל פינת ויצמן, שחייב עטלף בכל דור ודור לחרבן אפילו פעם אחת על בית, חלון, מרפסת, ותריס.

    אז גבירותיי ורבותיי הביולוגיים, הזואולוגיים והבוטניים - אתם לא מעניינים. מעניינים דווקא העטלפים האלו שבשילוב קטלני עם הפיקוסים החליטו בכל רבעון להציג לנו מאזן חרבוני נאה ומלכלך. מה הפתרון? אמרנו לכם כבר - אין פתרונות בכפר סבא רבתי.

כן, הייתה מכת ערוב במצרים, חיות רעות שהכניסו לחרדות את אבות אבותיו של א-סיסי, אבל מי יכול להתמודד עם חיה רעה אחת, עטלף שמה, שהחליטה להתחתן קתולית עם הפיקוס ולתת לנו לשלם על החתונה הזו כל השנה.

עץ פיקוס שקרס (צילום: באדיבות מד"א)

 5. מכת הקניונים: תתחילו לספור באנגלית: 7 - סבן קניונים יש בכפר סבא, עיר שעם כל הכבוד עדיין לא טוקיו וניו יורק, החליטה שהיא המטרופלין הקפיטליסטי של המדינה. אבן שואבת לכל גוש השרון והמרכז לענייני זארה, קסטרו וארומה. בית המקדש של כרטיסי האשראי ומכה של השופינג. וזוהי רק ההתחלה, כי לפני מה שאנחנו שומעים, עוד כמה קניונים ומרכזי קניות ("מתחמים" הם אוהבים לקרוא לאסופת החנויות במחיר שכירות של אלף דולר למ"ר) בדרך, כדי לכלות גם את יתרות מטבע החוץ שעוד נותרו לנו בפנסיות. מבינים: קניות זה חשוב, קמעונאות גם. אבל לא נסתפק בשתיים בכפר סבא? אנחנו חייבים להיות מגנט לכל זב ומצורע בגוש דן עם תלושים ביד?

כן, הייתה מכת דבר אצל נתיני פרעה, אבל את הדבר הצליחו להדביר ברבות השנים, ואילו למגפת השופינגקוקוס שמכפילה את עצמה בכל שנה עם קניון חדש, טרם נמצא מזור. 

 כיכר העיר ליד הקניון (צילום: פרטי)

  1. 6מכת הגניבות: אולי הקרבה שלנו לקו התפר היא הבעיה, אולי החתך הסוציו אקונומי שמאכלס את העיר הזו היא הפרובלמה, לא יודעים מה, אבל העובדה שכל סוכן ביטוח גלמוד יודע שהפרמיה שצריך לשלם על רכב בבעלות כפרסבאית מוכפל בחזקת 5 כי זה ברור שאצלך הוא לא יישאר יותר מחודשיים, מוגזמת לכל הדעות. בעוד תוחלת החיים במדינות העולם המפותחות עולה, בה במידה מתקצרת תוחלת החיים של כל רכב כפרסבאי מצוי. גם חומה בנויה מפלטיניום סביב הרכב לא ימנע מן הפורץ החביב להשתמש בכל האלתורים שהעניק לו האל בחסדו הטוב, ממקדחת יהלום ועד קונגו אימתני מושתק, כדי לפרוץ אותה ולנהוג כל הדרך לשטחים כשעומר אדם מתנגן לו ברקע. (ואנחנו ממש לא רוצים לדבר על 'מאזדות', שתוחלת חייהם תגיע בחודש הבא לפג בן יומו). פויה גנבים.

כן, הייתה מכת שחין בארץ הנילוס, מבאס שחין, אבל מבאס טילים לעצור רגע מול הכספומט ולהבין שהרכב שלפני 5 דקות ירדת ממנו עושה רונדלים בטייבה.

 גניבת טלפון נייד (המחשה: שאטרסטוק)

  1. 7. מכת יונים: שיעור בחשבון לתלמידי כיתות ב': אם יונה ממוצעת מחרבנת קילו בשבוע, וחיה (לצערנו) בממוצע 500 שבועות כמה קקי תקבל בתמורה? עשיתם את החשבון? יופי - עכשיו תכפילו את זה בכמות של 50 אלף יונים לא נודדות, שקבעו את כפר סבא כארץ מולדת - וקבלו את המחראה הגדולה ביותר במזרח התיכון (אינקלודינג א-רקה ובגדד).

    מה לא עושים כדי להרחיק אותם, רשתות, דוקרנים, נייר כסף, תותח קוואנטי, מה שלא תרצו, שום דבר לא מונע מהיונה הכפרסבאית המצויה לתת את מנת "החבילה" שלה על המדרכות, הבתים, המרפסות ועל ראשי תושבי העיר הנפלאה זו. אז בינינו לא חשוב אם אומרים יונים או יונות, את הקקי שלהן מכירים טוב בכל השפות.

כן, הייתה מכת ברד שניחתה על ראשי אבות אבותיה של אום כלתום, אבל איך אתם משווים ברד קריר למנת סחי חמימה על פדחת?

 צילום: יעל שרר

8. מכת חשבון מים: בלא מעט ערים יש חשבון ארנונה ומים שבאים יחדיו. רק כפר סבא (*וראשון לציון) חייבת להנפיק שני חשבונות נפרדים, שמגיעים תמיד גם בהפרש של כמה ימים זה מזה (שתקבלו את העצבים בתשלומים) חשבון המים וחשבון הארנונה. בעוד הארנונה הגבוהה היא מכה שאומנם כתובה בתורה בנביאים ובכתובים, וגם בכל התלמודים, אבל בכל זאת היא אוניברסאלית, הרי שמכת חשבון המים בכפר סבא היא ייחודית רק לנו תודה לך אלוהים הטוב.

לא נתווכח עם מפעל המים על חישוב הנפשות שהוא עושה כמעט בכל חשבון, גם לא על מחיר הקוב המופקע, אין לנו כוחות לפתוח את תיבת הפנדורה הזו (ובינינו למי יש חשק להוריד את המים באסלה כשהוא מהרהר על נוסחאות חישוב).

כן, הייתה מכת ארבה במצרים, ארבה שכילה את היבול, ואצלנו יש מכת מים שהיא ארבה של הרבה מאוד כסף.

 ארנונה (צילום: הרצל יוסף)

  1. 9. מכת יול"א: אחח מאיפה נתחיל. יול"א היקרה... יש לך שם מאוד מבלבל ואריסטוקראטי שהוא בעצם קיצור של "יום לימודים ארוך". אנחנו יודעים שזה בלוף, כי אף אחד בינינו לא לומד בימים הארוכים האלו, רק ישן ואוכל חצי שניצל טבעוני בטעם של קלקר.

כן, הייתה מכת חושך בארץ הפירמידות, שלושה ימים.

(צילום: shutterstock)

  1. 10. מכת הדמוקרטיה: לסיים בטוב אנחנו הרי חייבים, וזו גם מכת בכורות, יעני, המובחרים שבחבורה, אז למכה הזו, שלמעשה היא זו שבשנתיים האחרונות המיטה עלינו הרבה מהמכות שלעיל, יכול להיות פתרון. תתאזרו בסבלנו, רק עוד שבעה חודשים למנאייק.

שנתיים וחצי ימים - חצי קדנציה - שבה מי שמנהל את העיר הזו זה לא מי שנבחר לנהל אותה, אלא פקידים, קטנים, חדורי אמביציה, שהציבור עבורם הוא הפרעה טורדנית כפייתית. נכון, רצה הגורל והבכור האולטימטיבי שלנו הולך לשבת בקלבוש, אבל בכל זאת, שנתיים וחצי של ניהול עיר בישראל ללא מי שנבחר על ידינו לנהל אותה, זה רע. רע מאוד.

שלא תבינו, רע יהיה גם הלאה, גם אחרי שנבחר באוקטובר מועמד או מועמדת שיובילו אותנו במהלך חמש השנים הבאות, אבל לפחות זה יהיה רע שאנחנו בחרנו. רע שנוכל לבוא בתלונות רק לעצמנו שהבאנו אותו או אותה. בינתיים, יש לנו אליבי: זה לא אנחנו שהבאנו את המכות על עצמנו, זה מכות שקיבלנו על כורחנו. 

צילום: יעל שרר

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו