כשיחזקאל צוקר (91) איבד את אשתו לפני ארבע שנים, היה עליו להחליט מה לעשות עם בגדי הווינטג' היפים שרעייתו המנוחה חיה אספה בקפידה במשך השנים. כמי שכילד בן שמונה עלה מפולין וחש על בשרו את חבלי הקליטה, החליט להעניק את הבגדים למשפחה עולה מאתיופיה ולאמץ אותה כמשפחתו שלו.

יחזקאל צוקר ואקרא-יה טפסאי | צילום: אבי רוקח

משיטוט מהיר באינטרנט גילה צוקר שמספר העולים הרב ביותר מאתיופיה מצוי בקרית מלאכי, על כן הרים טלפון לעירייה, שהפנתה אותו למעון הרב־תכליתי של ארגון נשי חרות בקרית מלאכי, המיועד לילדים ממשפחות רווחה בעיר, שם קישרו בינו לבין רחל ויאיר טספאי, זוג צעיר בשנות העשרים לחייהם, הורים לשלושה ילדים.

"כשסיפרו לי על צוקר לראשונה, אשכנזי מכפר סבא שרוצה לאמץ אותנו כמשפחה, חשבתי לעצמי מה הקשר", נזכרת רחל בחיוך. "המפגש הראשוני התקיים במעון, ובתחילה היה מביך, אבל לאט לאט הקרח נשבר והיתה התאהבות. יש בצוקר משהו מהפנט, הוא מדבר איתך ואתה רוצה לשמוע עוד ועוד ממה שיש לו לספר, כך שהוא הוליך את השיחה, זה זרם טוב והוא החל לקחת חלק משמעותי בחיינו".

סבא יחזקאל

יחזקאל צוקר הוא אב לשני ילדים, סב לשישה נכדים והתברך גם בשמונה נינים. הוא עלה לארץ מפולין, שירת בהגנה, לחם במלחמת השחרור, ניצל ברגע האחרון מטבח האוטובוס במעלה העקרבים והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף. לאורך מסלול חייו תמיד הקפיד לפעול לטובת קליטת עלייה.

עם הפגישה הראשונה בין צוקר למשפחת טספאי הקשר ביניהם הלך והתהדק, הילדים של יאיר ורחל קוראים לצוקר "סבא יחזקאל", ובמדף התמונות המשפחתי בביתו של צוקר בכפר סבא מונחים בגאון תמונות משותפות שלו עם יאיר, רחל והילדים.

יחזקאל, רחל ואקרא-יה | צילום: אבי רוקח

לפני כשלושה שבועות ילדה רחל את בתה החמישית, אקרא-יה, ולרגל המאורע נסע צוקר לבקר את רחל ולהכיר את מי שהוא מגדיר בלי גרם ציניות כנכדתו החדשה. עם כניסתו לבית אמר צוקר לרחל שהוא מברך עליה "מי שבירך ליולדת" בבית הכנסת והביא ליאיר פריט אספנים - קופסת סיגריות מרבלו מלפני 40 שנה שמצא בביתו, תוך שהוא מפציר שיאיר יפסיק לעשן כי זה לא בריא.

"הילדים של רחל ויאיר קוראים לי 'סבא יחזקאל' ובכל יום שישי הם מטלפנים ואומרים לי 'שבת שלום'", מספר צוקר. "אני שומר איתם על קשר טלפוני, דרך הוואטסאפ אני מקבל תמונות של הילדים, ואנחנו כמובן נפגשים כל כמה חודשים. חג פורים שעבר חגגנו ביחד במסעדה עם הילדים".

"לא אמרתי לילדים שצוקר בא לביקור היום, אם הייתי אומרת להם את זה הם היו עושים לי בעיות בבוקר, לא היו רוצים ללכת לגן, הם מאוד אוהבים אותו", מספרת רחל בחיוך.

"לילדה הבכורה שלי יש טלפון נייד, היא הכניסה לכל איש קשר תמונה שכאשר הוא מטלפן רואים את התמונה שלו, כך היא הכניסה גם תמונה של סבא יחזקאל.

אחת מבנות הכיתה שלה שמה לב לתמונה של סבא יחזקאל ושאלה את הבת שלי מי האיש הזה, בתי הסבירה לה שזה סבא שלה, החברה שלה לא הצליחה להבין איך סבא שלה בצבע עור בהיר כאשר בתי כהה, והבת שלי ענתה לה באופן טבעי: 'אז מה שהוא בצבע עור בהיר?'. היא בכלל לא הבינה מה אותה ילדה רוצה ממנה, זה היה נראה לה הכי טבעי שיש".

חתונה מאוחרת

"בתקופה שהכרנו את צוקר יאיר ואני עוד לא היינו נשואים והמצב שלנו היה על הפנים. אט אט המצב בינינו השתפר ובסופו של דבר אפילו התחתנו בזכות צוקר לפני שנה", מספרת רחל.

יחזקאל, איך שכנעת אותם להתחתן?

"לא לחצתי עליהם בנושא. פעם אחת אמרתי להם שטוב לילדים לגדול במשפחה בה ההורים נשואים. הם מאוד הפתיעו אותי עם ההחלטה שלהם".

"צוקר ומלכה יצחק, מנהלת המעון, הכניסו אותנו תחת החופה", מספרת רחל. "זה היה אירוע מרגש ועוצמתי עבור כולנו".

מה שכנע אתכם פתאום להתחתן?

"התחושה שיש לנו גב, שיש לנו על מי להישען. שאם משהו חלילה קורה יש לך כתף להישען עליה. צוקר והמעון נתנו לנו את המחשבה שאנחנו יכולים לעשות את הצעד הזה, שיש מי שמאמין בנו אז בעצם למה לא?".

מה למדתם מהקשר ביניכם?

צוקר: "אני לא אשכח איך רחל פעם אמרה לי שהיא לא ידעה שגם אשכנזי יכול להיות בן אדם".

הם צוחקים כאשר הם נזכרים במשפט שרחל זרקה לפני כמה שנים, וצוקר מוסיף: "המפגשים האלו נותנים לי המון, אני חושב שזה נתן לי יותר ממה שזה נתן ליאיר ורחל", ומוסיף בהומור: "אני החלטתי למכור את הבית בכפר סבא ולבוא לגור בקרית מלאכי".

"לצוקר יש טוב לב", אומרת רחל, "אפשר ללמוד ממנו כיצד להעניק בלי לקבל תמורה. אני לא אשכח את הפעם שדפקו אצלי בדלת מחנות אלקטרה בכדי להתקין לי בבית חימום, לא הבנתי מדוע הם מגיעים לביתי, וברגע שאמרו שגבר טלפן אליהם לבצע הזמנה היה לי ברור שזה צוקר". 

יחזקאל צוקר ואקרא-יה טפסאי | צילום: אבי רוקח 

מעבר לכסף

"צוקר מרגיש את השטח, יודע לתת על פי הצורך, איפה שצריך", מוסיפה מלכה יצחק, מנהלת המעון, שנוכחת אף היא במפגש בין השניים. "יאיר ורחל מעולם לא ביקשו דבר, זה הכל שלו. הוא פנה, הוא התקשר והתעקש על החיבור בינו לבין משפחה אתיופית. בתחילה הצענו לצוקר לתרום את הבגדים ל'מלאכית', חנות שפועלת פעמיים בחודש במעון ומוכרת ציוד חדש ברובו שנתרם על ידי אנשים בשני שקלים בלבד לפריט. אבל צוקר התעקש לאמץ משפחה ולתת לה את הבגדים של אשתו המנוחה".

"יש לי דעה מאוד ברורה בכל הנוגע לקליטת עלייה, מכיוון שאני בעצמי זוכר מה זה להיות עולה חדש. הרגשתי את חבלי העלייה באופן חזק על בשרי והתאמצתי בכדי להשתלב", אומר צוקר. "כשהגיעה העלייה האתיופית היא נקלטה בקושי רב. אני חושב שיכלו להשכיל וללמוד יותר מהעליות שקדמו לה ולתקן פגמים, אבל מה שהפריע לי במיוחד הוא ההחלטה של המדינה להקים ועדה שתקבע איך לקלוט את יוצאי אתיופיה.

"קליטה היא מעבר למשאבים כלכליים, יש כאן חשיבות של חיבור יומיומי, אישי, לבבי עם אותם עולים. זה מעבר לכסף. לכן היה לי מאוד חשוב לאמץ משפחה, ויותר משנתתי קיבלתי. גם אני אדם מבוגר וגם לי החיבור הזה מוסיף. מי שיכול לאמץ משפחה, להיות קרוב אליה, להדריך, לחזק, שלא יוותר לעצמו ויעשה זאת. זה יוסיף לו, להם ולכולנו כחברה".