לקראת אירועי חודש הגאווה המתקיימים בארץ בכל שנה בחודש יוני, ובעקבות מקרה אלימות בכפר סבא, שאירע, בחודשים האחרונים, כלפי אחד החניכים בקהילה הלטה"בית, החליטה קהילת הנוער הגאה להוביל יוזמה חדשה בעיר, ולארגן בעצמה את מצעד הגאווה הראשון בעיר, בתחילת חודש יוני הקרוב. 

"זה מצעד שאת כולו מובילים בני הנוער בעיר", מדגיש אלון מאור (31), שמדריך עם דוד (33) במשך שנתיים את מועדון "שרונה" בכפר סבא. המועדון מונה כ-40 בני נוער, ופועל במסגרת ארגון "איגי" לנוער גאה, שהוקם לראשונה בכפר סבא, ופועל כבר 17 שנים.

"במהלך השנים שבהן הדרכתי את קבוצת הנוער במועדון, הכרתי נוער מדהים, מיוחד ומעניין. כולם אנשים מרתקים, והם מלמדים אותי המון. ביוזמתם נולד הרעיון להוביל את המצעד", אומר מאור. "יוזמתם ברוכה, ואני בטוח שהם יובילו את המצעד בצורה הטובה ביותר". 

מימין: דוד, ליאם, אלון ונגה (צילום: צביקה טישלר)

"אני גאה בנוער על היוזמה הזו", מוסיף דוד. "במקום לקטר על הסביבה, הם מקבלים אחריות, לוקחים את גורלם בידם ומקדמים עשייה חברתית חשובה. בני נוער רבים בעיר אינם מצליחים לחיות את הזהות שלהם במלואה, כמו שהיו רוצים.

"גם מי שמחוץ לארון, מצניע לכת ומשתדל לא למשוך יותר מדי תשומת לב. יש לנוער פחד מסוים ללכת עם בן או בת הזוג שלהם ברחוב. כך, שמגיע להם לפחות במשך שעתיים בשנה לצעוד בגאווה, עם רוח גבית ולגיטימציה מהסביבה".

לדברי נגה פישמן (18), תושבת כפר סבא ואחת ממארגני המצעד, "ישבנו על זה כל שבוע עם הנוער, במשך תקופה ארוכה מאוד, וחילקנו משימות בינינו. היינו צריכים להתקשר לדוכנים, לרתום ארגונים של הקהילה הגאה ולהפיץ את האירוע לקהל הרחב. בו-זמנית, עשינו צעד גדול מאוד, ופנינו למשטרה ולעירייה, והם נתנו לנו רוח גבית טובה". 

נוסף על ארגון המצעד, פועלים בני הנוער בנושאים חברתיים מגוונים במסגרת מועדוני הנוער של ארגון "איגי" בעיר. בין היתר עוברים בבתי הספר, כחלק ממסע הסברה לקראת המצעד. "יש בבני הנוער שלנו המון רגישויות", אומר דוד. "במקום שאליו המציאות הובילה אותם, הם הופכים להיות רגישים מאוד. אין אצלנו חבורות נפרדות, או הקנטות הדדיות. משהו במסלול חייהם של הנערים הפך אותם להרבה יותר רגישים לזולת".

לי-ים (19), פעיל כבר ארבע שנים בארגוני הנוער הגאה. הוא הקים את מועדון "שרונה" בעיר, עם עוד שני חניכים, דרך מועצת הנוער העירונית, ובשיתוף ארגון "איגי". היום הוא פעיל גם בארגון המצעד. "בעקבות אירועי הגאווה שהתקיימו בשנה שעברה, ניסינו להוביל משהו חדש בעיר", הוא מספר. "בהתחלה ניסינו להוביל הפנינג גדול, אבל מסיבות טכניות זה לא צלח. לאחר מכן עלה הרעיון להוביל מצעד, ולקחנו את זה באחריותנו".  

בריונות ברחוב

מה שדחף את בני הנוער לפעול למען העלאת המודעות לנושא באופן מאסיבי יותר, היה בין היתר אירוע אלימות שהתרחש באחד ממועדוני הנוער הגאה "איגי", כלפי אחד החניכים, עקב היותו טרנסג'נדר. "אחד החניכים שלנו הותקף בגלל המגדר שלו, והחלטנו שאנחנו לא מוכנים לשתוק עוד", מספרת פישמן.

"כפר סבא נחשבת בעינינו עיר ליברלית ומקבלת, לכן המקרה ההוא היה הלם לכולנו. זה מה שעורר אצלנו את ההחלטה לקדם את מצעד הגאווה, במטרה להחזיר לעיר את תחושת הביטחון, ולקדם את תחושת הנראות שלנו. יש לנו קהילה גדולה בעיר, והיינו רוצים להרגיש כאן בנוח, ולהתנהג בחופשיות כמו כל אדם אחר".

אבל זה לא היה המקרה היחיד. "אחרי המצעד בירושלים והרצח של שירה בנקי ז"ל, הגעתי לקניון 'ערים' בכפר סבא", מספרת פישמן. "היו שם כמה נערים, ועוד נער שהשתתף במצעד, וכמעט הרביצו לנו, ושאלו שאלות חודרניות.

"בנוסף, שמעתי על מקרים של בנות זוג שישבו יחד בעיר, וזרקו עליהן אבנים. מאז החלטתי לעשות את כל הפעילות החברתית שאני עושה היום, כדי להגביר את המודעות לנושא". 

גם בבתי הספר, באיזור שבו בני הנוער שואפים להרגיש בטוחים, המציאות היא לא זו שהיו מצפים לה. "לא עוברות חמש דקות בלי שיקראו למישהו 'הומו' במסדרונות", מספרת פישמן. "הקריאה הזאת הפכה להיות מילת גנאי ששגורה אצל כל בני הנוער בארץ, ואנחנו פועלים במסגרת ארגוני הנוער הגאה כדי לשנות את זה".

צילום: צביקה טישלר

"אני לא חושב שהמורים עוברים די השתלמויות בנושא הזה", מוסיף לי-ים. "אני מכיר מורים שהעירו הערות הומופוביות לנערים ולנערות גאים. למשל, לידידה טובה שלי בכיתה ח' המורה העירה לה שזה לא בסדר שהיא הולכת לרקוד עם בת בנשף הסיום.

"אני לא חושב שזה לגיטימי, וזה משהו שצריך להשתנות, בעיקר בתחום החינוך, שמוביל את דור העתיד שלנו. חבל שיגדל כאן דור נוסף שלא יקבל את בני הקהילה הגאה".

"ברוב המקרים אנחנו מקבלים חיבוק אוהב", אומר דוד. "במקרים שזה לא קורה, זה מהותי יותר בעבור בני הנוער, מכיוון שיש להם פחות ביטחון עצמי ויותר חששות. וכאן באים ארגון 'איגי' והמצעד, שמנסים לתת מענה לקושי הזה.

"כמדריך, אני עד למקרים של בריונות וחוסר קבלה, על רקע הזהות המגדרית או הנטייה המינית של בני הנוער. אני מזמין את האנשים שיוצאים נגד החניכים שלנו, להתייחס אל המצעד כהזדמנות לגלות מי אנחנו, לתמוך ולהתקרב". 

היציאה מהארון 

תהליך היציאה מהארון מצריך מבני הנוער הגאים עוצמות נפש מיוחדות. "זה תהליך לא פשוט", אומר דוד. "גם הנוער שמגיע ממשפחות טובות ומקבלות זקוק לתמיכה גדולה ואומץ כדי לצאת נגד המודל שאתה גדל מולו, ולהודות בכך בפני האנשים הקרובים לך ביותר.

"במיוחד כשמדובר בנטייה מינית ובסוגיות מגדריות. אלה נושאים שמוטבעים עמוק בחברה שלנו. לכן, מה שהנוער צריך יותר מכל דבר אחר הוא תמיכה מהסביבה ונראות חברתית". 

בגיל 13 הבינה נגה פישמן שהנטייה המינית שלה שונה מהתבנית החברתית. בגיל 14 היא החליטה לספר להוריה על התחושות שלה, ואלה קיבלו אותה בתמיכה ובהבנה. כבר אז היא החלה להגיע לפעילויות הנוער הגאה במסגרת ארגון "איגי".

חגיגות הגאווה בחדרה בשנים קודמות (צילום: לירן טטרו)

"בעקבות העלאת המודעות לנושא, גיל היציאה מהארון יורד עם השנים, גם בזכות המצעדים והגיוס הסביבתי, שגורם לנוער הגאה להרגיש נראות גדולה יותר, ורבים יוצאים מהארון בעקבות המצעדים. לא לכולם מתמזל המזל להיות מוקפים במשפחה תומכת ובסביבה מכילה. לכן, לפעמים צריך את האירועים הללו, שייצרו בעבורם תחושת ביטחון גדולה יותר". 

מי שעבר תהליך קשה יותר הוא רועי בן ה-17 (שם בדוי), אחד הנערים בקהילה, שהחליט לעבור תהליך לשינוי מגדרי מבחינה פיזית ונפשית. "מאז ומעולם הרגשתי שהמהות שלי שונה, שאני לא באמת בת מבפנים", הוא מספר.

"בגיל 15 וחצי סיפרתי לאמא שלי לראשונה, והיא אמרה לי שזה יעבור ושזה קשור לגיל ההתבגרות. בהתחלה באמת ניסיתי לחשוב ככה, אבל בתוך תוכי ידעתי שזה לא יעבור.  

"כתבתי לה מכתב והשארתי לה אותו בחדר. היא קראה והבינה שאני עדיין חש שאני לא מרגיש בת, כפי שנולדתי. היה לה קשה מאוד להבין את זה, ולהכיל את התחושות שלי. אבל, עם הזמן היא למדה לקבל אותי, והיום כל המשפחה המצומצמת שלי תומכת בי מאוד. ביוני שעבר החלטתי לספר לכולם, ולבקש שיפנו אליי בתור בן.

"הילדה הראשונה שסיפרתי לה לא ידעה כל כך איך להתמודד עם זה והיא קצת התרחקה ממני, ואז הכרתי את בת הזוג שלי, שקיבלה אותי והכילה את זה מהרגע הראשון ועד היום". 

כיום הוא מבקש לפנות אליו בלשון זכר, ועובר תהליך רפואי הכולל שאיבת ביציות לשמירה על הפוריות, ובקרוב יתחיל לקחת הורמונים ולבצע את הניתוח לשינוי מין. "כשפונים אליי בלשון נקבה זה מרגיש לי שמדברים למישהו אחר", הוא מדגיש.

"זה לא המהות שלי, וזה מגיע מתוך תחושה פנימית שבוערת בי מאוד. זה קורה כשאין התאמה מגדרית לגוף, לכן עכשיו אני עובר תהליך רפואי. זה לא פשוט לי פיזית ונפשית, אבל כשרוצים משהו ורוצים אותו מאוד, אז עושים את הכל ומתגברים על הכל. אני מקווה שזה ישכיח ממני את הכאב ושאצליח להגיע להשלמה עצמית בסופו של דבר".

מה שעוזר לו לדבריו בתהליך, היא משפחתו המצומצמת, שמלווה אותו לבדיקות בבית החולים, והקבוצות התומכות בארגון "איגי". "אני נמצא בקבוצת טרנסים וטרנסיות של ארגון 'איגי' כבר מגיל 15, וזה כיף מאוד לדעת שאני לא לבד, ושיש מקום לשתף את החוויות שאני עובר ומרגיש. הקבוצה הזאת הם האנשים היחידים שמסוגלים להבין עד הסוף מה אני עובר וזה משמעותי מאוד בשבילי", הוא אומר. 

התקווה לעתיד שונה

"אני רואה את עצמי גר בכפר סבא בעתיד", אומר לי-ים, ממארגני המצעד. "אני מקווה למצוא כאן בעל ולגדל ילדים כאן באיזור. לכן, חשוב לי שתחושת הביטחון בעיר תגדל, ואני מקווה שהמצעד יקדם את הנושא הזה".

לי-ים סיפר לראשונה על נטייתו המינית לחבר טוב שלו בכיתה ו'. "אתה לא יודע איך האנשים הקרובים לך יגיבו לזה, לכן בדרך כלל לפני שניגשים לספר להורים, מספרים לאדם קרוב שמרגישים בטוח אתו. התגובה של המשפחה שלי הייתה בשבילי קריטית, וחששתי ממנה מאוד, אבל בסופו של דבר הם קיבלו אותי בצורה טובה. אמא שלי אפילו רשמה אותי לארגון 'איגי' בלי שאני אדע". 

את היציאה מהארון עשה בכיתה ח', כשסיפר להוריו, ובכיתה י''א כל בית הספר כבר ידע, כי היה לו בן זוג. "מבחינת קהילת כפר סבא, אני מרגיש שהיא הקהילה הכי מקבלת שיש.

מצעד הגאווה. צילום: עמית שאבי

"הלכתי יד ביד עם בן זוג ומעולם לא קיבלתי הערות. מלבד זאת, אני מקווה שנוער ארגון 'איגי' ישתלב יותר במערכת החינוך, מכיוון שאנחנו נוער שזקוק לתמיכה. הצורך הכי גדול הוא בחטיבות הביניים, שם אין הרבה הכוונה לילדים ובני נוער צעירים בקהילה, וזה הרבה יותר קריטי. זה משהו שלי כתלמיד גם היה חסר". 

"הייתי שמח אילו הסביבה הייתה סובלנית יותר כלפינו", מוסיף אחד הנערים בקהילה. "אני מקווה שבמהלך השנים אנשים ילמדו להיות פתוחים ומכילים יותר בנושא הזה, כי אנחנו לא שונים מאף אחד.

"בלי התמיכה של הסביבה, התהליך הופך להיות קשה הרבה יותר, במיוחד לבני נוער. להורים הייתי מציע לקחת אוויר, ולזכור שהכי חשוב שלילד יהיה טוב בחיים ושיהיה מאושר, לנסות להקשיב לו, להבין ולתמוך, ולא להגיב בהיסטריה". 

ליאם דיחמונט בת ה-15, שמגדירה עצמה כג'נדר קוויר (התייחסות אל עצמה גם כזכר וגם כנקבה), הצטרפה ל"איגי" רק השנה, ומסייעת בימים אלה בארגון ובהפצת דבר המצעד. "המצעד חשוב מאוד, כי אירועי הגאווה בשנה שעברה לא היו גדולים מספיק ולא הרבה שמעו עליהם, והשנה יש אירוע הרבה יותר גדול, שיכול באמת להעלות מודעות ולהראות שאנחנו כאן", הוא אומר.

"בשנה שעברה יצאתי מהארון בפעם הראשונה, בפני חברה טובה שלי, והיא קיבלה אותי בהבנה. אחר כך סיפרתי למשפחה, והם קיבלו אותי מיד. ארגון 'איגי' בשבילי הוא מקום לראות אנשים כמוני. זאת תחושת הזדהות גדולה מאוד, ואני מרגיש אתם בנוח לשתף את מה שעובר עליי".  

"אני מקווה מאוד שהמצעדים ימשיכו כמסורת בעיר", מוסיפה פישמן. "אשמח אם ניצור שינוי בעיר בקרב התושבים ומערכת החינוך, שינוי שאנחנו מתחילים כבר לעשות, ושכפר סבא תמשיך לחבק את התושבים שלה". 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו