זוג ושני ילדיהם הקטנים בחרו לבנות את ביתם החדש, בשטח של 160 מ"ר בהרחבה של קיבוץ גבעת השלושה. 

אסתטיקה בקיבוץ. צילום: יואל אליווה

"הקיבוץ בגרסתו העכשווית מציע חלופה שיותר ויותר מעוניינים להיות חלק ממנה. הרחבות הקיבוצים ממוקמות בדרך כלל בקצה הקבוץ, היכן שבעבר היו שטחי מרעה ושדות. הנוף הניבט מבתי ההרחבה הוא נוף שמרחיב את חדרי הלב והריאות". אומרת ענת אגסי מנהלת קשרי אדריכלים בחברת אלוני.

לדבריה: "שדות פרוסים, חלקם ירוקים וחלקם חרושים וטבע במלא עוצמתו. המגמה על פיה בוחרות משפחות בנוף הפסטורלי שמציע הקיבוץ לבנות למולו את ביתם החדש, היא מגמה שנמצאת בשנים האחרונות במגמת עליה".

טלי טורג'מן דורה היא בעלת סטודיו ARCT העוסק בתכנון ועיצוב חללים של בניה פרטית וציבורית בארץ ובחו"ל ומתמחה גם בהרחבות בקיבוצים. הבית בקיבוץ גבעת השלושה הוא מהפרויקטים האחרונים של האדריכלית ".

סלון רחב ידיים ועם זאת שומר על אינטימיות בזכות אלמנטים משלימים. צילום: יואל אליווה

הדרישה של הזוג היה לתכנן בית על מגרש מאתגר במיוחד, בן פחות מ- 400 מ"ר. מדובר בבית שמשתרע על 160 מ"ר והוא חלק מבית דו משפחתי, כאשר החיבור בין הבתים בהרחבה, ממוקם על מגרש רבע אליפטי, ההופך אותו למאתגר מבחינה תכנונית. אחרי שמספר אדריכלים ניסו לתכנן נכון את השטח, הדיירים הגיעו אלי. בסופו של דבר, אחרי חשיבה מעמיקה, הצלחנו לייצר חלל מרווח עם פתחים גדולים תוך חשיבה על העתיד, לרבות אפשרות למעלית בבית בבוא היום".

חללי הבית משלבים נגיעות של אמנות. צילום: יואל אליווה

דיירי הבית הם אנשים בעלי תודעה אסתטית גבוהה ולכן, היה חשוב לשמור על תחושה מזמינה ומעוצבת. הבית, חף מקישוטיות, תוכנן בקווים מינימליסטיים המשלבים מוטיבים מדויקים של חמימות. הפתחים תוכננו כפתחים רחבים המחברים את החוץ עם חללי הפנים. בחלל המגורים נקבע מפתח ענק ברוחב 6 מטרים ללא כל חלוקות, מה שמאפשר טשטוש הגבול בין החוץ לפנים. הקשר בין הפנים לחוץ מורגש גם מכיוון הכניסה הראשית לבית – דלת הכניסה עשויה ברזל וכשהיא נפתחת נגלה גרם מדרגות עשוי ברזל אף הוא. הריצוף שנקבע בחוץ הבית ממשיך עם הנכנסים לתוך הבית. התחושה המתקבלת היא חיבור הרמוני ונעים בין החוץ לפנים וההיפך. הפתחים כולם מאובזרים בתריסי אור המאפשרים בקרה על כמות ועוצמת האור הנכנס פנימה וכן, על יחס החשיפה בין חוץ לפנים. באופן הזה שולטים הדיירים בתאורה ובמשחקים בין סמוי לגלוי.

פינת אוכל רחבת ידיים. צילום: יואל אליווה

חלוקה מינימלית מאפשרת ליצור שלושה אלמנטים שמבחינתי הם קריטיים לחלל. באמצעות מינימום מחיצות ניתן לשמור על קשר עין, על רצף עיצובי ועל תחושה אוורירית ומרווחת. בזכות התכנון בבית הזה נשמר הקשר בין קומת הקרקע לקומה העליונה, בין המפלס הציבורי ויחידת ההורים לילדים שנמצאים למעלה, בפינת המשפחה. מצד אחד, יש פתיחות ותקשורת בין חללים ומצד שני, נשמרת תחושת הפרטיות.

תריסי אור המאפשרים משחק. צילום: יואל אליווה

.

מבט אל המטבח. צילום: יואל אליווה

כל החומרים והמוצרים הם של חברת אלוני. הבית מעוצב בגוונים של שחור, לבן, אפור ותוספות של עץ, במידה, במטרה לרכך את החלל המודרני הקר ולהקנות לו נגיעות חמימות. העץ שולב כמוטיב חוזר גם במטבח, בחדרי הרחצה וביתר חדרי הבית. גרם המדרגות מהווה מוטיב דקורטיבי ייחודי, במראה פיסולי, שעשוי מקונסטרוקציה מסוגננת של פלדה. גרם המדרגות עשוי שלד מתכת עבה ויציב ללא עמודים תומכים על מנת להמשיך את הקו נקי והמאורגן המאפיין את הבית.

חדר השינה של הילדים. צילום: יואל אליווה

שילוב פריטים שונים חיזק את אופיו של הבי והדגיש את הסגנון הייחודי -  נוצרה הרמוניה וחיבור בין גופי התאורה המתכתיים לקמין החמים בסלון ולכוורות שתלויות עם גזעי העצים. רצפת הבטון בבית מייצרת מראה מודרני ומעבר להיותה בעלת קו אסתטי מובחן היא גם פרקטית לתחזוקה.