33 שנה אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר היסודי בן גוריון בכפר סבא, חזרה לשם השבוע מאיה גנון, הפעם כמנהלת בית הספר. "זאת התרגשות גדולה מאוד", היא אומרת. "היו לי חוויות טובות מתקופת בית הספר, והעובדה שמוניתי לנהל את בית הספר שבו למדתי — מבחינתי זו סגירת מעגל".

היא בת 45, ילידת כפר סבא, בוגרת חטיבת אלון ותיכון גלילי. "היתה לי ילדות נהדרת. הרביתי לשיר במקהלות של בתי הספר שבהם למדתי והופעתי בכל הטקסים בעיר", היא מספרת. 

גנון כיום עם תמונתה כתלמידה בבית הספר | צילום: אסף פרידמן

את שירותה הצבאי עשתה בחטיבת גבעתי, כרכזת כוח אדם. עם שחרורה, עבדה במשך תקופה קצרה כפקידה בקופת חולים כללית, ואחר כך ניהלה צוות של שירות לקוחות בחברת קוקה קולה.

אמה, יהודית ורדי, מנהלת זה שנים את מרפאת למפרט של קופת חולים כללית, הסמוכה לבית ילדותה. אביה, אביעד, הוא מורה להיסטוריה ולאזרחות, שבגיל 40 עשה הסבה להוראה מעבודתו כקצין מבצעים אווירי בחברת אל על. "שניהם היו ההשראה שלי, מודלים ראויים לחיקוי, גם כהורים שהעניקו לי ערכים וגם כאנשי מקצוע. מהם למדתי שמקצועיות היא תוצאה של עשייה מתוך אהבה, מחויבות ואמונה".

נפרדת מקוקה קולה

גנון מספרת, כי אחרי 15 שנה בחברת קוקה קולה, החליטה לעשות שינוי. "נהניתי מאוד בעבודה, החברה היתה לי כמשפחה ולמדתי שם המון, אבל אחרי כל כך הרבה שנים שאלתי את עצמי: מה הלאה? איך אוכל להשפיע במקומות אחרים?" וכמו אביה לפניה, גם היא החליטה לעשות הסבה להוראה. 

כבעלת תואר ראשון במדעי החברה והרוח היא נזקקה לקורס בן שנה בלבד במכללת בית ברל. בסיומו קיבלה תעודת הוראה עם התמחות בספרות ובמקרא לכיתות א'-ו'. כבר במהלך השנה התנסתה בהוראה בבית הספר יחדיו ברעננה, וגם בבית הספר רמז בכפר סבא, שם החלה בתום הלימודים את הקריירה שלה כמורה מוסמכת. כבר בשנתה השנייה כמורה מונתה למחנכת כיתה ה'. במהלך השנים מונתה לרכזת חברתית, לרכזת שכבה, ולפני כשנתיים לתפקיד סגנית מנהלת.

במהלך השנה שעברה עברה בהצלחה כמה שלבי מיון לתוכנית להכשרת מנהלים "אבני ראשה", ובמהלך חופשת הקיץ עברה את ההכשרה. שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים קיבלה ממשרד החינוך את המינוי למנהלת בית הספר בן גוריון. "זה היה אך טבעי שימנו אותי למנהלת, אך לא חשבתי שזה יקרה כבר השנה. קראו לי לדגל והסכמתי בשמחה. אני מרגישה כאילו חזרתי הביתה".

לדבריה, מאז שסיימה את לימודיה בבית הספר הוא לא השתנה מבחינה פיזית, אבל חזותו נעימה. "הוא מאיר פנים, עם צוות מקצועי ומסור, שרק רוצה בטובת הילדים".

עוד היא מספרת, כי מיד לאחר שפורסם דבר מינויה לתפקיד, התברר לה שבבית הספר לומדים ילדים רבים שהוריהם למדו אתה יחד באותו המחזור. "רבים בירכו אותי, תוך פרגון ענקי. כמה הורים שפגשו אותי לראשונה בבית הספר זיהו אותי, למרות שם משפחתי שהתחלף מוורדי לגנון, ואמרו לי: 'איזה יופי. זה מרגש כל כך. אנו גאים בך", היא אומרת בחיוך. "למזלי, הם זוכרים אותי כאדם חיובי ושמח, אז היה להם קל יותר לפרגן לי ולסמוך עליי שאעשה הכי טוב למען ילדיהם".

ביום חמישי שעבר הגיעה לביקור בבית הספר המחנכת של גנון מכיתה ה', אתי גינזבורג, ובידה זר פרחים. המחנכת הוותיקה חיבקה את המנהלת הטרייה ובירכה אותה. 

לדבריה, רחלי לוי, מנהלת בית הספר היוצאת שפרשה לגמלאות אחרי שמונה שנות ניהול, סייעה לה רבות להיכנס לתפקיד, וכך גם המנהלת הנוכחית של בית הספר רמז, גלי פרדינרו, והמנהלת הקודמת אורית ליבוביץ', המכהנת כיום כמנהלת המחלקה לחינוך יסודי בעירייה. "שתיהן הכשירו לי את הקרקע, הצמיחו אותי, תמכו בי, שימשו בעבורי מודל, ואפשרו לי להתפתח ולהגיע לאן שהגעתי".

לדעת לשים את הגבול

גנון נשואה למלכיאל ואם לשלושה — נדב (22), אף הוא בוגר תיכון גלילי כמו אמו, נטע (18.5), בוגרת כצנלסון שהחלה השבוע את המכינה הקדם-צבאית, ונויה (13.5) שלומדת בחטיבת אלון, כמו אמה. "עירית רובינשטיין, המחנכת של נויה, היתה המורה שלי לתנ"ך וללשון כשאני למדתי בחטיבה", מציינת גנון עוד חוליה בשרשרת הבין-דורית. 

לדבריה, יומה הראשון כמנהלת בית הספר בן גוריון היה מרגש. "היה כיף לפגוש את התלמידים, את ההורים ואת המורים", היא אומרת. "אני מאמינה שכדי להצליח כמנהלת אני חייבת קודם כל לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות שלי, וכך גם מול ההורים. צריך להקשיב להם, לגלות רגישות, להיות אמפתיים, אך גם לדעת לשים את הגבול. מה שחשוב לכולם זו טובת הילדים. נוכל להצמיח, להעצים ולהביא אותם לידי הצלחה, רק אם נדע ליצור אתם תקשורת בגובה העיניים, לכבד אותם, לתת להם לבטא את עצמם, לסמוך עליהם".

לדעתה אין הבדל גדול באופי הקשר בין מורים לתלמידים כיום בהשוואה לקשר שהיה ביניהם בימיה כתלמידה. "תמיד היו בעיות משמעת", היא אומרת ומדגישה: "פעם המורה היה מקור המידע העיקרי, אף שתמיד היו תלמידים סקרנים שחיפשו ומצאו מידע באנציקלופדיות. היום המידע זמין יותר והילדים חשופים אליו. תפקיד המורה להנגיש להם את המידע בצורה נכונה, שיידעו לצרוך אותו בתבונה ולעכל אותו".

אילו שינויים את מתכננת להכניס בבית הספר?

"אני לא מאמינה בשינויים מיידיים. קודם צריך לכבד את המקום, ללמוד את הקיים, להכיר את האנשים, ולאט‑לאט, אתם יחד, להתפתח ולראות מה אפשר לעשות כדי שבית הספר יצמח עוד".